בדיקה מקיפה לתפקוד מערכת העיכול FDH

מומלץ להוסיף לבדיקה את בדיקת M2PK לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס ופי הטבעת. בהמלצת הרופא/המטפל ניתן להוסיף לבדיקת הצואה המקיפה: נוגדנים לאנטי גליאדין (רגישות לגלוטן), נוכחות ה. פילורי, ואורגניזמים רעילים נוספים (למצבים אקוטיים): סי. דיפיציל, אי. קולי המוליטי והרעלנים שלו.
 

בדיקות המעבדה מבוצעת במעבדת ״AMC מדיקל לברטוריס״.
למעבדה שני סניפים:
ראשל"צ        
רח' הנחשול 30, מרכז רפואי ראשונים קומה 1.  טלפון: 03-9611124 
ימים א'-ה', 8.00-19.00 , יום ו' 8.00-13.00.
רמת-אביב        
תל-אביב, רח' כפר-יונה 13, טלפון: 03-6411016
באופן זמני פתוח בימי שני בלבד בין השעות 9:00-11:00 אך יש אפשרות לתיאום הבאת דגימות גם במועדים אחרים

הבדיקות מבוצעות בתיאום מראש עם המעבדה.
לכל שאלה או מידע נוסף שיידרש ניתן לפנות ישירות למעבדה.

רשימת פרמטרים של בדיקת הצואה המקיפה - FDH Panel

1. בקטריודיס
2. ביפידובקטריה
3. לקטובצילוס
4. קלוסטרידיום   
5. חיידקים אנאירוביים אחרים
6. סוגים שונים של אי. קולי
7. אי. קולי ביובאר
8. אנטרובקטריוציאה, אנטרובקטר, פרוטאוס
9. קלבסיאלה
10. אנטרוקוקוס   
11. זני בצילוס וחיידקים אירוביים אחרים
12. סוגים שונים של קנדידה
13. סוגים שונים של גיאוטריכיום וטריכוספורון
14. פטריות אחרות
15. פרזיטים  
16. אנטמוביאה קולי
17. רמת pH
18. שומן
19. חלבון
20. מים   
21. סוכר
22. סיבים
23. מיצי מרה
24. אלסטאז פנקריאטי
25. היסטמין
26. נוגדני אימונוגלובולין איי
27. דפנסין
28. המוגלובין/דם סמוי
29. תרבית לאיתור חומרי טיפול טבעיים/במרשם

 

בדיקות בתשלום נוסף:

30. בדיקת M2PK
31. הליקובקטר פילורי
32. נוגדני אנטי גליאדין (Anti-Gliadin-IgA-Antibodies)
 

בעיות עיכול נפוצות: 

1. דלקתיות במעי
2. תסמונת המעי הרגיז / הרגיש
3. תסמונת המעי הדליף
4. מחלת קרוהן
5. צליאק
6. גזים / התנפחות הבטן
7. צרבת
8. שלשול
9. עצירות
10. אלרגיה
11. פטרת במעיים

 

לפרטים על הבדיקה לחצו כאן.

פירוט פרמטרים של בדיקת הצואה FDH Panel

 

בקטריודיס (Bacteroides)

רמה נמוכה של בקטריודיס בצואה מצביעה על ליקויים ביכולת ההתגוננות הפיזיולוגית של המעיים מפני התיישבות (קולוניזציה) פתוגנית, ועל הפרעות באוכלוסיית החיידקים (פלורה) של המעיים.  רמות נמוכות של פלורה ידידותית עלולות להוביל להיווצרות של גומחה אקולוגית אשר עלולה להתמלא באוכלוסיות של חיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות).  בקטריודיס הוא מקור עיקרי לייצור אנרגיה עבור תאי המעי הגס, בשל תפקידם של אורגניזמים אלו בהתססה של סיבים תזונתיים ועמילנים, הגורמת להיווצרות חומצות שומניות קצרות-שרשרת ( (Short-chain fatty acids  (SCFA). רמות נמוכות  של בקטריודיס במעיים עלולות לגרום להפחתה בזמינותן של חומצות ה- SCFA, שהן מקור אנרגיה ישיר לתאים המרפדים את המעי (Colonic cells). גורמים ספציפייםלירידה ברמת הבקטריודיס וטיפול ספציפי להעלאת רמת הבקטריודיס במעיים - אינם ידועים. על כן, על הרופא/המטפל לשלול סיבות אפשריות כגון שימוש באנטיביוטיקה, ולשפר את הסביבה הפנימית של המעי ואת מצב אוכלוסיית החיידקים במעיים באמצעות שינויים מותאמים בתזונה ותוספות של תכשירים פרוביוטיים ספציפיים, המכילים זני חיידקים מועילים אחרים.  הערה:  רוב התכשירים הפרוביוטיים הזמינים לציבור, מכילים חיידקים שאינם מותאמים לקולוניזציה בגוף האדם, ולכן התועלת שלהם זמנית בלבד, רק כל עוד ממשיכים לקחת את התכשיר. לעומת זאת, תכשירים שהוכחו כמותאמים גנטית לייצור קולוניות (מושבות) במערכת העיכול האנושית, הם בעלי השפעה ארוכת טווח, גם לאחר סיום השימוש בהם.

 

ביפידובקטריה (Bifidobacteria)

רמה נמוכה של ביפידובקטריה בצואה מצביעה על ליקויים ביכולת הפיזיולוגית של המעיים להתגונן מפני זיהומים, ועל חוסר איזון באוכלוסיית החיידקים (פלורה) של המעיים.  כתוצאה מרמות נמוכות של חיידקים ידידותיים כגון ביפידובקטריה נוצרת גומחה אקולוגית, שעלולה להתמלא באוכלוסיות של חיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות).  בנוסף, נפגעת היכולת להילחם בספרוגנים (בקטריות ופטריות הניזונים על תאים מתים ויוצרות רקב).  גורמים אפשריים לירידה ברמת הביפידובקטריה:   חוסרים תזונתיים - דיאטה הכוללת קמח לבן, סוכר לבן ומוצרים המומתקים בפחמימות פשוטות, במקום דיאטה הכוללת פחמימות מורכבות ואיכותיות; שימוש באנטיביוטיקה או בתרופות סינתטיות (כגון סמים/תרופות במרשם);  ושגשוג של יוצרי רקב (פתוגנים).  הטיפול: דיאטה עשירה בפחמימות מורכבות וסיבים תזונתיים ודלה בחלבונים ובשומנים לא רצויים, וכן צריכת מזון ותוספי מזון המעודדים צמיחה של פלורה  ידידותית.  לעומת זאת, תכשירים שהוכחו כמותאמים גנטית לייצור קולוניות (מושבות) במערכת העיכול האנושית, הם בעלי השפעה ארוכת טווח, גם לאחר סיום השימוש בהם.

 

לקטובצילוס (Lactobacilli)

רמה נמוכה של לקטובצילוס בצואה מצביעה על ירידה ביכולת ההתגוננות של הריריות מפני זיהומים פתוגניים, במיוחד במעי הדק.  הגומחה האקולוגית נפתחת ועלולה להתמלא במושבות של חיידקים לא רצויים. 

גורמים אפשריים: הפרעות של הריריות, הפרעות חיסוניות כגון אטופיק דרמטיטיס (Atopic dermatitis - אסתמה של העור), אלרגיות, לחצים סביבתיים, חוסרים תזונתיים (כגון מחסור בפחמימות מורכבות איכותיות), ושגשוג של ספרוגנים (חיידקים/פטריות יוצרי רקב הניזונים מתאים מתים). 

הטיפול מתמקד בגורמים, וכולל שחזור של שלמות הריריות, דיאטה מתאימה, ועידוד צמיחה של אוכלוסיית חיידקים ידידותיים (באמצעות תכשירים פרביוטיים - prebiotic, ופרוביוטיים - probitocs).  הערה:  רוב התכשירים הפרוביוטיים הזמינים לציבור, מכילים חיידקים שאינם מותאמים לקולוניזציה בגוף האדם, ולכן התועלת שלהם זמנית בלבד, רק כל עוד ממשיכים לקחת את התכשיר. לעומת זאת, תכשירים שהוכחו כמותאמים גנטית לייצור קולוניות (מושבות) במערכת העיכול האנושית, הם בעלי השפעה ארוכת טווח, גם לאחר סיום השימוש בהם.

 

קלוסטרידיום (Clostridia)

רמה גבוהה של קלוסטרידיום בצואה מצביעה על נוכחות חומרי רקב במעי ועל עלייה אפשרית בעומס של רעלים מטבוליים (כתוצאה מחילוף חומרים של חיידקים לא ידידותיים).  

גורמים אפשריים לרמה גבוהה של קלוסטרידיה הם צריכה גבוהה ואספקה עודפת של אבות מזון (מאקרו-נוטריאנטים כגון חלבונים ושומנים), כתוצאה מדיאטה לא-מאוזנת (כדוגמת הדיאטה הקטונית של אטקינס, דלת הפחמימות והעשירה בשומנים וחלבונים מהחי, ודיאטות עתירות חלבון אחרות). גורמים נוספים לרמה הגבוהה הם הפרעות בעיכול ובספיגה במעי.  הטיפול:  תוספות של אנזימי עיכול; המרצה של תפקוד כיס המרה ושל זרימת מיצי המרה, דיאטה דלת חלבון ושומן ועשירה בפחמימות מורכבות וסיבים תזונתיים, שיפור יכולת ההתגוננות של המעי באמצעות תכשירים פרוביוטיים יעילים, וטיפול אנטי-מיקרוביאלי (אנטי-חיידקי) טבעי - עפ"י ממצאי התרבית שבבדיקה זו. במקרים מסוימים יש תועלת בטיפול היגייני:  קולון הידרותרפיה (הידרותרפיה של המעי הגס). במידה שקלוסטרידיום מתגלה ברמה גבוהה או גבוהה מאוד מעל לרמה התקינה, המעבדה מכינה תרבית שלו על מנת לאתר את חומרי הטיפול היעילים ביותר כנגדו, בין אם הם חומרים טבעיים או סינתטיים (תרופות במרשם).

 

חיידקים אנאירוביים אחרים (Other anaerobes)

בבדיקה זו המעבדה מבצעת סריקה לאיתור סוגים נוספים של בקטריות אנאירוביות.  במידה שחיידקים אנאירוביים אחרים מתגלים ברמה גבוהה או גבוהה מאוד מעל לרמה התקינה, המעבדה מכינה תרבית של אותו חיידק על מנת לאתר את חומרי הטיפול היעילים ביותר כנגדו, בין אם הם טבעיים או סינתטיים (תרופות במרשם).

סוגים שונים של אי קולי (E.coli)

רמה גבוהה של סוגים שונים של אי. קולי מצביעה על נוכחות של חומרי רקב ועל עלייה אפשרית בעומס של רעלים מטבוליים (מחילוף חומרים של חיידקים לא ידידותיים). 

גורמים ספציפיים לעלייה זו יכולים להיות אספקה מופרזת של אבות מזון - מאקרו-נוטריאנטים (חלבונים), כתוצאה מתזונה לא מאוזנת (כגון דיאטת אטקינס הקטוגנית), הפחתה בפעילות ההגנתית של ביפידובקטריה ויכולת התגוננות נמוכה של רירית המעיים.  הטיפול:  מתן תוספות של אנזימי עיכול, המרצה של תפקוד כיס המרה ושל זרימת מיצי המרה, דיאטה דלת חלבון ושומן ועשירה בפחמימות מורכבות וסיבים תזונתיים, שיפור יכולת ההתגוננות של המעי ע"י תכשירים פרוביוטיים יעילים, טיפול אנטי מיקרוביאלי (אנטי-חיידקי), והיגייני - קולון הידרותרפיה (הידרותרפיה של המעי הגס).

רמה נמוכה של סוגים שונים של אי קולי (E.coli) מצביעה על הפרעה כללית באקולוגיית החיידקים (הפלורה) של המעיים. 

גורמים ספציפיים אינם ידועים. ככל הנראה, עודף חומציות בסביבת המעיים ותהליכים המגבירים את רמת ההתגוננות החיסונית של המעי - קשורים למצב זה.   

טיפול:  לא ידוע.  טיפול תרופתי ל"חידוש מלאי" אוכלוסיית החיידקים אינו אפשרי. על כן, יש לשלול גורמים אפשריים ולשפר את המצב האקולוגי החיידקי במעי בעזרת שינויים תזונתיים ותכשירים פרוביוטיים יעילים.
 

 

אי קולי ביובאר (E.coli-biovare)

רמה גבוהה של אי קולי ביובאר ושל סוגים אחרים של אי קולי מצביעה על נוכחות חומרי רקב ועל עלייה אפשרית בעומס של רעלים מטבוליים (כתוצאה מחילוף חומרים של חיידקים לא ידידותיים).

גורמים אפשריים לעלייה זו יכולים להיות אספקה מופרזת של אבות מזון (מאקרו-נוטריאנטים): חלבונים, כתוצאה מתזונה לא מאוזנת (כגון דיאטת אטקינס הקטוגנית). גורמים אפשריים נוספים הם הפחתה בפעילות הנוגדת של ביפידובקטריה ויכולת התגוננות נמוכה של רירית המעי.  

טיפול: תוספות של אנזימי עיכול, המרצה של תפקוד כיס המרה ושל זרימת מיצי המרה, דיאטה דלת חלבון ושומן ועשירה בפחמימות מורכבות ובסיבים תזונתיים, שיפור יכולת ההתגוננות  של המעי בעזרת תכשירים פרוביוטיים יעילים, טיפול אנטי מיקרוביאלי (אנטי-חיידקי), וטיפול היגייני: קולון הידרותרפיה (הידרותרפיה של המעי הגס).
 

 

אנטרובקטריוציאה (Enterobacteriaceae), קלבסיאלה(Klebsiella), אנטרובקטר (Enterobacter) ו/או פרוטאוס(Proteus)

רמות גבוהות של אנטרובקטריוציאה, קלבסיאלה, אנטרובקטר ו/או פרוטאוס מצביעות על ליקויים ביכולת ההתגוננות של הריריות מפני קולוניזציה (מושבות של חיידקים לא רצויים), על הפרעות/חוסר איזון באוכלוסיית החיידקים (פלורה) במעיים, ועל תוצרי רקב במעיים. העלייה בעומס הרעלנים המטבוליים המופרשים ע"י חיידקים מכבידה על הגוף.  

גורמים אפשריים:  יכולת התגוננות נמוכה של הריריות במעיים, ירידה ברמת הפעילות ההגנתית של ביפידובקטריה, צריכה גבוהה ואספקה עודפת של נוטריאנטים/חומרי מזון (בעיקר עודף חלבונים).  

טיפול:  שיפור יכולת ההתגוננות החיסונית המקומית של הגוף, תוספות של אנזימי עיכול (במידת הצורך), המרצת פעולת כיס המרה, דיאטה דלת חלבון ושומן ועשירה בפחמימות מורכבות וסיבים תזונתיים, ושיפור יכולת ההתגוננות של המעי באמצעות תכשירים פרוביוטיים יעילים, על פי המלצת הרופא/המטפל.
 

 

קלבסיאלה (Klebsiella)

חיידקים אלה עלולים להיות פתוגניים ואף לגרום לשלשול ולדלקתיות.  במקרה של הופעת סימפטומים של דלקתיות כמו שלשול כרוני וכאבי בטן, מומלץ טיפול אנטיביוטי באמצעות תרופות נטורופתיות או אלופתיות (תרופות במרשם).  תוספים שעשויים לעזור הם תרופות על בסיס פחם (charcoal), אצות ים, שמרי-בירה, ומיקרו-נוטריאנטים התומכים בריריות.  במידה שקלבסיאלה מתגלה ברמה גבוהה או גבוהה מאוד מעל לרמה התקינה, המעבדה מכינה תרבית שלו על מנת לאתר את חומרי הטיפול היעילים ביותר כנגדו, בין אם הם חומרים טבעיים או סינתטיים (תרופות במרשם).
 

 

אנטרוקוקוס (Enterococci)

רמה גבוהה של אנטרוקוקוס מצביעה על הפרעות באיזון אוכלוסיית החיידקים (פלורה) של המעיים. ייתכן שסביבת המעי נעשתה חומצית יותר, דבר שעלול לגרום לדלקתיות כרונית של המעיים (Chronic enteritis). 

גורמים אפשריים אינם ידועים ספציפית.  

טיפול ספציפי: לא ידוע.  על הרופא/המטפל לשלול סיבות אפשריות ולשפר את מצב הסביבה הפנימית של המעי באמצעות שינויים מותאמים בתזונה.

רמה נמוכה של אנטרוקוקוס (Enterococci) בצואה מצביעה על ליקויים ביכולת המעי להתגונן מפני זיהומים או על שגשוג של חיידקים לא רצויים, בעיקר במעי הדק. 

הגורמים אינם ודאיים. ייתכן מאד שהפרעות בריריות המעיים קשורות למצב זה. 

טיפול ספציפי לבעיה אינו ידוע.  על הרופא/המטפל לשלול סיבות אפשריות ולשפר את הסביבה הפנימית של המעי באמצעות שינויים בתזונה.

 

זני בצילוס וחיידקים (בקטריות) אירוביים אחרים

רמה גבוהה של זני בצילוס וחיידקים (בקטריות) אירוביים אחרים בצואה, מצביעה על הפרעות באוכלוסיית החיידקים (פלורה) במעיים. חיידקים אלה נוטים להיות פתוגניים (מחוללי מחלות) ועלולים לגרום לסימפטומים משמעותיים.  יש לשקול בדיקת פאנל של חומצות אורגניות (Organic Acid Test OAT). 

הטיפול הוא הגנתי (תכשירים פרוביוטיים יעילים) ו/או ספציפי - כגון טיפול אנטי מיקרוביאלי (אנטי-חיידקי), והיגייני (קולון הידרותרפיה).  לצורך השמדת חיידקים פתוגניים אלה נדרש טיפול אנטי מיקרוביאלי אגרסיבי של תרופות טבעיות או תרופות במרשם.  במידה שחיידקים אלה מתגלים ברמה גבוהה או גבוהה מאוד מעל לרמה התקינה, המעבדה מכינה תרבית שלהם על מנת לאתר את חומרי הטיפול היעילים ביותר כנגדם, בין אם הם חומרים טבעיים או סינתטיים (תרופות במרשם).

 

סוגים שונים של קנדידה (Candida)

רמה גבוהה של סוגים שונים של קנדידה (Candida) מצביעה על ליקויים ביכולת ההתגוננות של המעי כנגד קולוניזציה (יצירת מושבות של חיידקים לא רצויים), על הפרעות באוכלוסיית החיידקים של המעיים ו/או על הפרעות ברירית המעי. סוגים שונים של קנדידה יוצרים מושבות על פני השטח של ריריות המעיים ועלולים להגביר את עומס הרעלנים המטבוליים בגוף.  על מנת לאבחן עומס זה, מומלץ השימוש בבדיקת פנל של חומצות אורגניות (Organic Acid Test -OAT) - בדיקת שתן מעבדתית המוצעת ע"י מרפ"י לאיתור חומצות אורגניות, כולל רעלנים אלו.  כאשר מדובר בחדירה עמוקה של השמרים לתוך רקמת הריריות (זיהום קליני, פטרת) - עלולה להיווצר דלקת.  במידה שסוגים שונים של קנדידה מתגלים ברמה גבוהה או גבוהה מאוד מעל לרמה התקינה, המעבדה מכינה תרבית שלהם על מנת לאתר את חומרי הטיפול היעילים ביותר כנגדם, בין אם הם חומרים טבעיים או סינתטיים (תרופות במרשם).

 

סוגים שונים של גיאוטריכיום (Geotrichum) וטריכוספורון(Trichosporon)

צמיחת יתר של פטריות (מסוגים השונים מהקנדידה הידועה) מצביעה על הפרעות באקולוגיה של אוכלוסיית החיידקים והפטריות של המעיים ועל רעילות של התאים המרפדים את המעיים, וכתוצאה מכך - על תסמונת המעי הדליף (Leaky gut syndrome), על הפרעות במערכת החיסון, ועל רעילות כללית של כל מערכות הגוף (רעלת).  במידה שסוגי פטריות אלה מתגלים ברמה גבוהה או גבוהה מאוד מעל לרמה התקינה, המעבדה מכינה תרבית שלהם על מנת לאתר את חומרי הטיפול היעילים ביותר כנגדם, בין אם הם חומרים טבעיים או סינתטיים (תרופות במרשם).

 

פטריות אחרות (Other fungi)

בבדיקה זו המעבדה מבצעת סריקה מקיפה לאיתור סוגים שונים של שמרים ופטריות ומדווחת על כל ממצא חיובי ספציפי. יש לשקול בדיקת פנל של חומצות אורגניות (Organic Acid Test -OAT) - בדיקת שתן מעבדתית לאיתור חומצות אורגניות, כולל הרעלנים המופקים ע"י פטריות אלו.  במידה שמתגלית פטרייה ברמה גבוהה או גבוהה מאוד מעל לרמה התקינה - המעבדה מכינה תרבית על מנת לאתר את חומרי הטיפול היעילים ביותר כנגד הפטרייה, בין אם הם טבעיים או סינתטיים (תרופות במרשם).

 

פרזיטים (Parasites)

רמה גבוהה של פרזיטים כגון אנדולימקס ננה (Endolimax nana), בלטוציסטיס הומיניס (Blastocystis hominis) וסוגים אחרים של פרזיטים אנטרופתוגניים: הנחיצות בטיפול מתבססת על סימפטומים קליניים כגון גזים, כאבי בטן/עוויתות מעיים ושלשול. הבדיקה מתבצעת פעמיים במרווח של יומיים-שלושה על מנת להגיע לתוצאות יותר מדויקות, בשל מחזור החיים של הפרזיט.טיפול ספציפי כולל תמציות צמחים ו/או שמנים אתריים בעלי תכונות אנטי פרזיטיות, ובמקרים רבים - תרופות.  הטיפול הסטנדרטי כולל מטרוניזאדול (Metronidazol) לטיפול בפרוטוזואה (זיהומים של חד תאים כמו דיזנטריה אמבית, טריכומוניאזיס), פרזיקוונטל (Praziquantel) לטיפול בתולעים, או קוטרימוקסאזול  (Cotrimoxazol), במינון ובמשך זמן המותאמים אישית.   הטיפול האנטי-פרזיטי  המועדף הוא טינידאזול  - פאסיגין (Fasigyn) של חברת  Pfizer, יש לקחת פעם או פעמיים).  לפציינטים שלא חל שיפור במצבם ניתן להשתמש  בפרומומיצין - Paromomycin (הומטין - Humatin) המדווח  כיעיל, כפי שנמדד ע"י ההפחתה בהישנות ההתקפים (מינון: 2 טבליות של 250 מ"ג, פעמיים ביום למשך 14 יום.  יש להיזהר ולהשגיח לגבי תופעות לוואי).  הטיפול הנטורופתי כולל  תמציות צמחים בעלות תכונות אנטי פרזיטיות, המוצעות לרוב בשילובים שונים על מנת להגביר את השפעתן.  יש לערוך מעקב אחר כל טיפול אנטי פרזיטי באמצעות בדיקות נוספת כדי לוודא את הצלחת הטיפול, במיוחד כאשר משתמשים בתרופות שלא במרשם.

 

הפרזיט אנטמוביאה קולי (Entamoeba coli)

נחיצות הטיפול מתבססת על סימפטומים קליניים כגון גזים, כאבי בטן/עוויתות מעיים ושלשול. נוכחות הפרזיט אי קולי אינה סיבה מספקת לטיפול מאחר שהוא נחשב בדרך כלל לבלתי מזיק. עם זאת, במקרה של הידבקות באנטמוביאה, עלולים אורגניזמים פתוגניים (מחוללי מחלות) אחרים לחדור למעיים באותו זמן. 

הטיפול המקובל כולל מטרוניזאדול ו/או קוטרימוקסאזול  (Cotrimoxazol , Metronidazol) במינון ובמשך זמן מותאמים אישית. הטיפול האנטי-פרזיטי המועדף הוא טינידזול ( Tinidazol  -Fasigyn) של חברת Pfizer), יש לקחת פעם או פעמיים.  עבור פציינטים שמצבם אינו משתפר, ניתן להשתמש  בפרומומיצין -Paromomycin (הומטין - Humatin), והוא מדווח  כיעיל - כפי שנמדד ע"י ההפחתה בהישנות ההתקפים (מינון: 2 טבליות של 250 מ"ג, פעמיים  ביום למשך 14 יום.  יש להיזהר ולהשגיח לגבי תופעות לוואי).  הטיפול הנטורופתי כולל  תמציות צמחים בעלות תכונות אנטי-פרזיטיות, המוצעות לרוב בשילובים שונים על מנת להגביר את השפעתן. יש לערוך מעקב אחר כל טיפול אנטי פרזיטי באמצעות בדיקה נוספת כדי לוודא את הצלחת הטיפול, במיוחד כאשר משתמשים בתרופות שאינן במרשם.

 

רמת pH

רמת pH בסיסית (pH Alkaline) מעל לרמה הנורמאלית בצואה, מצביעה על הפרעות באקולוגיה של המעיים. 

גורמים אפשריים:  רמות גבוהות של תוצרי רקב מטבוליים כגון אמינים ביוגניים (Biogenic amines), אמוניה (Ammonia),  והידרוגן סולפיד (Hydrogen sulfide) - שנוצרו ע"י חיידקים כגון אי. קולי, אנטרובקטריוציאה וקלוסטרידיה.  רמות נמוכות של אוכלוסיות  חיידקים ידידותיים, של סיבים תזונתיים ושל עמילנים עלולות להביא להפחתה בייצור של חומצות שומניות קצרות-שרשרת (Short-chain fatty acids-SCFA), דבר שעלול להוביל לרמת pH בסיסית יותר בצואה.  גורם נוסף לרמת pH בסיסית הוא מחסור בהפרשת חומצות קיבה, שניתן לאבחון על פי היסטוריה רפואית. 

הטיפול מתמקד בגורמים:  לפי הצורך, מתן תוספת אנזימי עיכול ו/או חומצת קיבה (חומצה הידרוכלורית); המרצת תפקוד כיס המרה;  טיפול תזונתי - דיאטה דלת חלבון ושומן  ועשירה בפחמימות מורכבות ובסיבים;  וטיפול תמיכתי/הגנתי (כגון תכשירים פרוביוטיים יעילים).

רמת pH חומצית מעבר לרמה הנורמאלית בצואה, מצביעה על הפרעות באקולוגיית המעיים.  רירית המעיים עלולה  להיפגע בגלל כמויות גדולות של תוצרי תסיסה מטבוליים (כגון חומצה לקטית /אצטית / פרופיונית - Lactic/acetic/Propionic acid), המופרשים ע"י ביפידובקטריה "לא ידידותית", וע"י לקטובצילי ואנטרוקוקוס.  לתינוקות שניזונו מחלב-אם, אשר בו הלקטוזה (סוכר החלב) מתאימה לאקולוגיית המעי האנושי, יש אוכלוסיית חיידקים (פלורה) הנשלטת ע"י ביפידובקטריה, שהיא בעלת ערך הגנתי גבוה מאוד. להפרעות בעיכול פחמימות, תסיסה כתוצאה ממחסור בחיידקים מועילים, והחומציות הנובעת מכך - יש השפעה על זמינות  חומרי המזון. 

טיפול בגורמים:  הימנעות מלקטוזה זרה לאדם (מחלב פרה או יונקים אחרים), מתן תוספת אנזימי עיכול במידת הצורך, המרצה של הפרשות בסיסיות מהלבלב, והפחתה של צריכת פחמימות פשוטות הנוטות לתסיסה.

 

שומן (Fat)

 
רמה גבוהה של שומן בצואה (צואה שומנית - Steatorrhea) מצביעה על ליקויים בעיכול ובספיגת שומנים. הגוף עלול לסבול ממחסור באנרגיה וממחסור בויטמינים מסיסים בשומן כגון ויטמין E, A ו- D החשובים לבריאות ריפוד המעיים, וממחסור בשומנים חיוניים (Essential fats). העלייה בזמינות השומן במעי עלולה להוביל להפרעות בעיכול ולעלייה בכמות תוצרי הרקב  (פוטראפקטיב דיספפסיה Putrefactive dyspepsia).  

גורמים אפשריים:  צריכת- יתר של שומן, הפרעות בעיכול שומנים כתוצאה ממחסור בחומצות מרה או בשל הפחתה בזרימה של מיצי מרה, ו/או בשל הפרעות בספיגת שומנים בשל דלקתיות בריריות.  להשוואה ועזרה באבחון ראה מרקר של חומצות מרה.  

הטיפול מתמקד בגורמים: הפחתה בצריכת-יתר של שומן, שיפור של עיכול השומנים (באמצעות פעילות פיזית ותוספות מזון לעידוד והמרצת פעילות כיס המרה), ותוספת אנזימי עיכול- על פי המלצת הרופא/המטפל.
 
רמה נמוכה של שומן בצואה:
רמה נמוכה של שומן בצואה מצביעה על מחסור בחומרי מזון (נוטריאנטים) שומניים.  יש למנוע את המחסור בשומנים לא רוויים ובויטמינים מסיסי שומן (A,D,E,K).  מומלץ בירור באמצעות בדיקת דם ופרופיל חומצות שומניות.

 

חלבון (Protein)

עלייה בכמות החלבון בצואה (Azotorrhea, Creatorrhea) מצביעה על ליקויים בעיכול חלבונים.  הגוף עלול לסבול ממחסור בחומצות אמינו, ובו-בזמן העלייה בזמינות החלבונים במעי עלולה לגרום לדיספפסיה של חומרי רקב (Putrefactive dyspepsia - קשיי עיכול, נפיחות, גזים). 

גורמים אפשריים לעלייה ברמת החלבון (אזוטריאה) הם צריכת-יתר של חלבונים, ליקויים בעיכול חלבונים כתוצאה ממחסור בחומצה הידרוכלורית (HCL) או פפסין,   מחסור באנזימים של הלבלב (קשיי עיכול), ו/או הפרעות בספיגת חלבונים מעוכלים עקב דלקתיות של הריריות. להשוואה ועזרה באבחון ראה מרקר של אלסטאז של הפנקריאס (Pancreatic elastase). 

הטיפול מתמקד בגורמים: המרצה של תפקוד הקיבה באמצעות חומצה הידרוכלורית, פפסין וצמחים מרים (Betain HCL, Pepsin, Herbal bitters), תוספות להשלמת אנזימי עיכול, וטיפול תזונתי:  הפחתה בצריכת חלבון - על פי המלצת הרופא/המטפל.

 

מים (Water)

רמה נמוכה של מים בצואה עלולה להצביע על ליקויים בתזונה או בעיכול ולהביא לעיבוי תכולת המעי הגס, למעבר איטי במעי ולעצירות.  רמה נמוכה של מים תגרום כנראה לעליה בערכים של כמות השומן, החלבון, הסוכר ו/או הסיבים התזונתיים, (לתשומת-לב הרופא/המטפל).  

גורמים אפשריים לרמה נמוכה של מים בצואה הם שתייה לא מספקת, או ירידה בתנועתיות (פריסטלטיקה) של המעיים.  

טיפול תזונתי: שתייה מספקת (עד 2 ליטר ליום, או על פי המלצת הרופא/המטפל), הימנעות מחלב, קפה, וממשקאות קלים או מוגזים, ובנוסף הקפדה על רמת המינרלים, ועל תזונה עשירה יותר בסיבים תזונתיים.  מדד לבקרה - שתן חסר צבע/שקוף.

רמה גבוהה של מים בצואה מצביעה על הפרעות בעיכול ועל אפשרות לשלשול ודלקתיות.  

גורמים אפשריים:  דלקתיות חריפה (אקוטית) או כרונית של רירית המעי, רגישויות למזון או אלרגיות, מחסור באנזימי עיכול (עיכול לקוי, צואה שומנית (Steatorrhea)), ומחסור בחומצות מרה (Chologenic diarrhea  - שלשול קולוגני, הקשור לבעיות במרה).  

הטיפול: הימנעות מחומרים הגורמים לרגישות או לאלרגיה, מתן תוספות של אנזימי עיכול, וטיפול תזונתי:  מומלץ לשמור על דיאטה קלה ומתונה (תזונה ללא מאכלים חריפים, כבדים ומתובלים, כדי לסייע בהחלמת  הדלקתיות במעיים), וטיפולים תזונתיים נוספים.

 

סוכר (Sugar)

רמה גבוהה של סוכר בצואה היא לרוב סמן של דלקתיות במעי הדק, המובילה למחסור באנזימי עיכול המופרשים ע"י הריריות -  כמו לקטאז, סוכראז ועמילאז.  מחסור באנזימים מפרקי סוכר (סכרידאזות- Saccharidases) יכול לכלול מחסור במונוסכרידאזות (אנזימים שמפרקים חד-סוכרים כגון גלוקוז, פרוקטוז), בדיסכרידאזות (אנזימים שמפרקים די-סוכרים כגון לקטוז, סוכרוז ומלטוז), ובפוליסכרידאזות (אנזימים שמפרקים פולי-סוכרים כגון עמילן).  אוכלוסיית החיידקים והפטריות המגבירה את החומציות במעיים מנצלת סוכרים לא מעוכלים אלה ליצירת כמויות גדולות של חומצה לקטית, אצטית, בוטרית ופרופיונית (Lactic, Acetic, Butyric and Propionic Acid), הגורמות לקשיי עיכול בשל תסיסה  - דיספפסיה פרמנטטית (Fermentation Dyspepsia).  בנוסף, סביבה עשירה בפחמימות/סוכרים תורמת להתרבות מהירה של זנים שונים של שמרים. 

טיפול ספציפי כולל הפחתה של צריכת הסוכרים ומתן תוספת אנזימי עיכול לפי הצורך.  יש לשקול בדיקות אבחנתיות נוספות כמו מרקרים לדלקתיות - היסטמין, סרוטונין, המוגלובין, וקלפרוטקטין (Histamine, Serotonine, Hemoglobin and Calprotectine), ולאתר גורמי דלקת כגון בקטריות אנטרופתיות (Enteropathic Bacteria) /וירוסים/פרזיטים, ורגישויות או אלרגיות למזון - כדי להעניק טיפול ספציפי המתמקד בגורמים.

 

סיבים (Fiber)

רמה גבוהה של סיבים בצואה מצביעה על אופני אכילה שמחוסר ברירה (תזונה לקויה/תת-תזונה, אזורי רעב, דיאטה), או על בחירה תזונתית בריאותית (צמחונות, טבעונות).   צריכה עודפת של מרכיבים תזונתיים הקשים לעיכול או בלתי ניתנים לעיכול (תאית, סיבים), בעיקר אצל הסובלים מקשיי עיכול (הניתנים לשיפור ע"י טיפול) - יכולה להצביע במקרים מסויימים על חוסרים תזונתיים. לאנשים רגישים או פגועים (בשל מחלות או ניתוחים בעבר) עלול להיגרם נזק מכני לריריות המעי, אשר עלול להוביל לקשיי עיכול בגלל תסיסה (דיספפסיה פרמנטטית - Fermentation dyspepsia).  יש לבדוק גם את רמת המים בצואה:  בשל מעבר מואץ דרך המעי הגס, תיתכן הפחתה בעובי הפיזיולוגי של תכולת המעי (סיכון לשלשולים).

רמה נמוכה של סיבים בצואה יכולה להצביע על תזונה דלה או חסרת סיבים, שהם חומרים תזונתיים החשובים לבריאות. רמה נמוכה של סיבים בצואה עלולה להוביל לצמיחה מוגברת של  אוכלוסיית החיידקים יוצרי הרקב, לצמיחת יתר של ספרופיטים (= המתקיימים על תאים מתים) כגון שמרים, וכן להוביל לעצירות, טחורים, למחלה סעיפית של המעי הגס (Diverticular disease), ולסרטן המעי הגס. מומלץ לצרוך דגנים וקטניות מלאים, איכותיים ולא-אלרגניים, וכן ירקות, פירות וסלטים, בנוסף לזרעים ואגוזים מסוגים שונים. בנוסף יש לבדוק את רמת המים בצואה.

 

מיצי מרה (Bile acids)

רמה נמוכה של מיצי מרה בצואה מצביעה על ליקויים ביצירה, בזרימה או בהפרשה של חומצות מרה.  עיכול השומנים הלקוי הנגרם  כתוצאה מכך, עלול לגרום לצואה שומנית ולקשיי-עיכול, עקב תסיסה (Putrefactive dyspepsia).  

גורמים אפשריים להפחתה במיצי המרה הם ייצור או הפרשה לא מספיקים של מיצי מרה מהתאים, אבנים בכיס המרה, מיצי מרה סמיכים מדי, ו/או התכווצויות של צינור המרה.  

טיפול: עידוד הפרשת מיצי המרה והמרצה של צינור המרה, סוכנים לשחרור אבנים/חסימה בדרכי המרה,  טיפול דיאטתי ותזונתי להגברת הייצור וההפרשה של מיצי המרה, והפחתה של צריכת שומנים לא מתאימים.  מומלץ בירור הגורמים בבדיקות אבחנתיות נוספות (אולטרא סאונד של הבטן, MR, אנדוסקופיה של דרכי המרה והלבלב - ERCP), ועוד.

 

אלסטאז פנקריאטי (pancreatic elastase)

רמה נמוכה של אלסטאז פנקריאטי בצואה מצביעה על מחסור בהפרשה שלו מהפנקריאס (הפחתה כללית בייצור אנזימי לבלב ו/או בהפרשתם).  בניגוד למרקרים המיושנים של הבדיקה המשולשת לאיתור טריפסין וכימוטריפסין (Trypsin, Chymotrypsin - אנזימים של הלבלב) -  המרקר המודרני מסתפק בבדיקה אחת בלבד לזיהוי אלסטאז על מנת להגיע לאבחנה של אי ספיקת לבלב, והבדיקה אינה נפגעת באיכותה גם אם המטופל לוקח תוספות של אנזימי עיכול.  כדי לחסוך לפציינט לקיחה של תוספות אנזימים במשך זמן רב, אנו ממליצים על מעקב תקופתי בנוסף לבדיקות קליניות אחרות (כגון אולטרסאונד) - בשל מחלות לבלב אפשריות.

 

היסטמין (Histamine)

רמה גבוהה של היסטמין בצואה: היסטמין (הגורם להרחבה של כלי דם) מופרש על מנת ליצור דלקת או תגובה אלרגנית.  רמה גבוהה של היסטמין בצואה היא סמן  ישיר לדלקתיות בריריות, ומעלה חשד לתסמונת המעי הדליף (Leaky gut syndrome). הפרמטר של היסטמין בצואה ובדם מספק אינדיקציות אבחנתיות חשובות לגבי ההבדל בין רגישויות מזון לבין אלרגיות. רמות ההיסטמין (והלקטופרין) מסייעות להבדיל בין הפרעות אורגניות כמו מחלה דלקתית של המעי (Inflammatory Bowel Diseases) - לבין הפרעות פונקציונאליות כמו תסמונת המעי הרגיז ( IBS - Irritable Bowel Syndrome) והמעי הדליף (Leaky gut syndrome);  לדוגמה, רמות נורמאליות של לקטופרין והיסטמין, בנוסף לסימפטומים של הקיבה והמעיים (כאבי בטן, גזים, שלשול) - מצביעות על אפשרות של הפרעה פונקציונאלית כמו "תסמונת המעי הרגיז". ייתכן שעל מנת להגיע לתוצאות מקסימאליות לגבי מצב זה, יהיה צורך להסתייע גם בטיפול פסיכולוגי.  בנוסף מומלץ לעבור בדיקה לאלרגיות למזון/רגישויות מזון. ההיסטמין מיוצר ונאגר בתאי מאסט (Basophilic granulocytes) הנקראים גם תאי פיטום - תאי דם לבנים האחראים על תופעות של תגובה אלרגית.  ההיסטמין משוחרר מתאי מאסט בתגובה לחדירת חלבון זר (אלרגן) ולדלקתיות, בתיווך של הנוגדניםIgE   ו-  IgG.  מתווכים אחרים שגורמים להיסטמינוזיס (- Histaminosis הפרשת יתר של היסטמין)  הם אמינים ביוגניים (מתווכים עצביים מקבוצת האמינים המשפיעים לטובה על דיכאון ומצבי רוח) המיוצרים בעקבות צריכה של יין אדום, גבינות קשות, נקניק נא, דגי-ים ממים מלוחים, צדפות, בשר חזיר, בשר שמן ומלוח, כרוב כבוש, מזון משומר, משמרי מזון, מזון מקולקל, צבעי מאכל וגלוטמט (Glutamate), תרופות במרשם (משככי כאבים, ממריצי לב, נוגדי חומצה), בעקבות מתח (Stress) או בגלל דלקתיות כרונית הנובעת מסיבות אחרות.  לרוב נמצאת רמת ההיסטמין ביחס ישר לסימפטומים הקליניים. 

גורמים אפשריים לרמה הגבוהה יכולים להיות היסטמינוזיס הנגרם ע"י מזון, שינוי בתגובתיות הגוף לחומרים זרים ( chronic sensitization - תגובות אלרגיות או דמויות-אלרגיה למזון) ו/או דיסביוזיס (Dysbiosis  - הפרעה בתפקוד חיידקי המעיים הקשורים למניעת תופעות אלרגניות).   מצב של היסטמינוזיס או של פסוודו-אלרגיה (דמוי אלרגיה) נגרם ע"י הפרשת היסטמין כתגובה לחומרים כימיים או רעילים.הטיפול: יש לזהות את החומרים הגורמים לגירוי ולהימנע מהם, כמו לדוגמה ע"י פרובוקצית מזון או ע"י ניהול יומן של צריכת מזון (תוך התמקדות על מזון מעובד המכיל חומרים משמרים, חומרי צבע וגלוטמט), ו/או ניהול יומן של נטילת תרופות בעבר או בהווה (כמו תרופות אנטי-דכאוניות אשר חוסמות את האנזים די-אמינו-אוקסידאז (Di-Amino-Oxidase: DAO), הנחוץ לפירוק הפיזיולוגי של היסטמין), לנהל יומן לגבי צריכת אלכוהול (המעלה את רמת ההיסטמין או חוסם את ה- DAO), להימנע ככל האפשר ממצבי מתח (Stress) ולטפל בהם.  לטיפול בסימפטומים קליניים של דלקתיות מומלץ לאמץ דיאטה בסיסית (כגון אורז או תפוחי אדמה מבושלים) למשך כמה ימים, על מנת לסייע ב"איחוי" המעי הדליף. בנוסף, כאמור לעיל, מומלץ לעבור בדיקה לאלרגיות/רגישויות למזון.

 

נוגדני (Secretory Immunoglobuline A  (sIgA

רמה נמוכה של נוגדני sIgA בצואה מצביעה על ליקויים ביכולת ההתגוננות המקומית (החיסונית) של ריריות המעי. הדבר עלול להביא להיווצרות של גומחה אקולוגית, שעלולה להתמלא באוכלוסיות של שמרים/פטריות וחיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות).  

הגורמים להפחתה ברמת נוגדני sIgA יכולים להיות ראשוניים, כלומר יכולת ההתגוננות החיסונית הנמוכה נובעת מסיבות מקומיות, בעיקר זיהומיות או גנטיות - או מגורמים שניוניים כגון כימותרפיה המדכאת את המערכת החיסונית, טיפול הורמונאלי, הקרנות, אסטמה של העור (Atopic dermatitis), אלרגיות, גורמי-דחק סביבתיים, ועוד. 

טיפול ספציפי יכול לכלול  הימנעות מאלרגניים כרוניים,  נטילת תכשירים פרוביוטיים ותוספות של קולוסטרום  ו/או טרנספר פקטור (transfer factor) לחיזוק המערכת החיסונית. מומלץ לבדוק גם אלרגיות או רגישויות למזון.

רמה גבוהה של נוגדני (Immunoglobuline A (sIgA Secretory מצביעה על פעילות מוגברת של מערכת החיסון המקומית בריריות המעי, ואולי אף על דלקתיות חריפה או כרונית שעלולה להיגרם ע"י חיידקים אנטרופתוגניים או שמרים/פטריות/וירוסים/פרזיטים, או ע"י אלרגיות/רגישות חיסונית.  אובדן חלבון דרך המעי (אנתרופתיה -  Enteropathy) עלול להיגרם ע"י  רמות גבוהות של sIgA, המצביעות על פעילות יתר חיסונית הקשורה לרקמות הלימפואידיות של ( GALT- Gut Associated Lymphoid Tissue).  קולוסטרום מספק את ההגנה המיידית הדרושה לדלקתיות זו.

 

דפנסין (Defensin)

רמה נמוכה של דפנסין: דפנסינים הם פפטידים בעלי תכונות אנטיביוטיות הנבנים ברירית המעי ומגינים מפני היצמדות וחדירה של חיידקים לומינליים (luminal germs), ובפרט חיידקים גראם-שליליים.  מחסור בדפנסין מצביע על האפשרות של הפרעות ודלקתיות בריריות כמו במחלות כרוניות, כדוגמת מחלת קרוהן (Morbus Crohn).

רמה גבוהה של דפנסין (Defensin):  רמה גבוהה של דפנסין יכולה להיווצר עקב התגוננות יתר של מערכת החיסון ושל המעיים, כמו לדוגמה בעקבות זיהום של הליקובקטר פילורי, חיידקים אנטרופתוגניים, או דיסביוזיס (Dysbiosis - הפרעה בתפקוד החיידקים במעיים).

 

המוגלובין או דם סמוי (Occult Blood/Hemoglobin)

איתור המוגלובין או דם סמוי בצואה מצביע על אובדן דם לתוך המעיים. 

גורמים אפשריים לדימום הם כיבים, גידולים סרטניים ופוליפים.  איתור של דם סמוי בצואה מחייב בירור דחוף באמצעות בדיקה רקטאלית, אנאסקופיה, ואולי אף אנדוסקופיה או קולונוסקופיה. מומלץ מאד לבדוק הימצאות המרקר M2PK בצואה, על מנת לשלול סרטן במעי (סוגים רבים של סרטן במעי אינם ניתנים לגילוי מוקדם באמצעות קולונוסקופיה). מומלץ מאוד לעבור בדיקה לאיתור הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori).  אם אותר ה. פילורי, יש לנקוט טיפול אנטי-מיקרוביאלי (אנטי-חיידקי).

 

תרבית לאיתור חומרי טיפול טבעיים/במרשם

במקרה של ממצאים של רמות גבוהות של פטריות ובקטריות פתולוגיות (מחוללי מחלה), המעבדה עושה תרבית למטרת איתור חומרי טיפול יעילים;  המעבדה מנסה להשמיד את התרבית של האורגניזם הפתולוגי בעזרת שימוש בכ- 7 תכשירים שונים, הכוללים תרופות טבעיות ותרופות במרשם.

 

בדיקות בתשלום נוסף (Add-ons)

 

בדיקת M2PK

בדיקת הצואה M2PK היא בדיקה לא פולשנית לאיתור סרטן המעי הגס וגידולים סרטניים אחרים בקיבה ובמעיים.  זוהי בדיקת סריקה מעולה מכיוון שהיא מאוד רגישה ומאוד ספציפית, כמעט ללא ממצאים חיוביים שקריים.  לגבי רוב הנבדקים תתקבל תשובה שלילית (אין סרטן), כך שלא יאלצו לעבור בדיקה פולשנית כדי לברר את מצבם. הבדיקה מזהה פעילות מטבולית האופיינית לתאים סרטניים - המכילים את האנזים M2PK - M2 Pyruvate-Kinase. האנזים M2PK נבנה על ידי תאים סרטניים בלבד, כלומר ע"י תאים של סרטן המעי הגס או של גידולים סרטניים אחרים בקיבה ובמעיים - ולא ע"י תאים נורמאליים בריפוד/אפיתל המעי (Gut epithelium) או ברקמות אחרות.  לערכים מעל 4 יחידות/גרם M2PK בצואה יש רמת דיוק (Specificity) של 100% ורגישות (Sensitivity) של 94.7% באיתור סרטן המעי הגס - בהסתייגות קלה:  במקרה של דלקתיות במעי אנו מבחינים בעליה לא מובהקת של רמת ה- M2PK, ועל כן אנו ממליצים לטפל בדלקתיות (כאשר האבחון הכללי מעיד על הימצאותה באופן מפורש),  ולחזור על בדיקת ה- M2PK לאחר 4 שבועות.  לאחר החלמת הדלקתיות, רמת ה-  M2PK שעלתה במעט תרד חזרה לטווח הנורמאלי.  במקרים נדירים שהרמה לא יורדת אנו ממליצים על בדיקות נוספות.

לפציינט עם M2PK שלילי (תקין) וללא סימפטומים: אין חשד לסרטן המעי הגס או לגידולים סרטניים אחרים בקיבה או במעיים,  ואין צורך לעבור קולונוסקופיה או בדיקות אחרות.

לפציינט עם M2PK שלילי אך בעל סימפטומים (כמו המוגלובין או דם סמוי בצואה):  אין חשד לסרטן המעי הגס או לגידולים סרטניים אחרים בקיבה או במעיים, אך יש צורך בבדיקות נוספות על מנת לאבחן את הסיבות לדימום ולסימפטומים האחרים.

M2PK חיובי - אותרה נוכחות סרטן ויש לעבור בדיקות נוספות (MRI/CT וירטואליות ו/או קולונוסקופיה).
בדיקת M2PK מאתרת נוכחות סרטן כבר בשלבים מוקדמים - לעוומת הגילוי באמצעות קולונוסקופיה, המתאפשר רק בשלבים מאוחרים שבהם הגידול נראה לעין.  בדיקת M2PK היא בדיקת סריקה הרבה יותר נוחה ויעילה מהקולונוסקופיה, שהיא בדיקה פולשנית ולא נעימה הכוללת גם סיכונים בשל השימוש בחומרי הרדמה רעילים ובשל החשש לניקוב (פרפורציה) של דפנות המעי.  קולונוסקופיה ובדיקות וירטואליות שונות מתמקדות באיתור פוליפים במעי, אך על פי רוב מתפתח הסרטן בחלקו החלק של המעי הגס, שבו אין פוליפים.  רק 20% ממקרי סרטן המעי הגס מתפתחים מפוליפים, ו- 80% מוצאם מתאי האפיתל (ריפוד המעי).  לכן הקולונוסקופיה מחמיצה את איתורם של כ- 80% מגידולי הסרטן בשלביהם המוקדמים.  בדיקת M2PK עדיפה גם על בדיקת דם סמוי, המדוייקת ביחס לסרטן המעי הגס - רק בחלק קטן מהמקרים.

לפרטים נוספים על הבדיקה M2PK.

 

הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori)

איתור אנטיגנים (חומרים חלבוניים פתוגניים המעודדים יצירת נוגדנים) של החיידק הליקובקטר פילורי בצואה, מצביע על נוכחות של הליקובקטר פילורי בריריות הקיבה והתריסריון. (מצב זה נכון עבור 50% מאוכלוסיית העולם).  דלקת כרונית של הקיבה (גסטריטיס) הנגרמת ע"י ה.פילורי יכולה להיות ללא סימפטומים, או להיראות כתגובה דלקתית  קלינית כללית לא רלבנטית (הקשורה כביכול לגורמים אחרים). ה. פילורי הוא הגורם העיקרי למספר מחלות חמורות של הקיבה והתריסריון, כמו כיב של התריסריון, כיב קיבה, וסרטן או לימפומה של הקיבה. האיתור של ה. פילורי בצואה הוא עקבי ביחס לתוצאות של שיטות אבחון אחרות, כמו בדיקת אויר נשיפה, בדיקת דם (סרום), בדיקה של האנזים אוריאז (urease), בדיקה היסטולוגית, ותרבית.  האינדיקציות לביצוע הבדיקה הן לצורך ניטור יעילות הטיפול, והימנעות מגסטרוסקופיה פולשנית. למטופלים מעל גיל 45 עם סימפטומים מדאיגים (אנמיה, אובדן משקל, דיספפסיה (קשיי עיכול), ספיגה לקויה, דם סמוי בצואה) המתגוררים באזורים עם אחוז גבוה של עמידות ה. פילורי לאנטיביוטיקה, מומלץ לעבור גסטרוסקופיה לצורך אבחון קליני ומיקרוביולוגי  (נדרשת בדיקה של רגישות החיידק לאנטיביוטיקה). האינדיקציה לטיפול אנטיביוטי או טבעי להשמדת ה. פילורי נובעת מהסימפטומים והממצאים הקליניים כגון כיבים, דיספפסיה לא כיבית, גסטריטיס (דלקת בקיבה), רפלוקס קיבה-וושט,  לימפומה וסרטן קיבה.  

הטיפול המקובל להשמדת ה. פילורי הוא ה"טיפול האיטלקי המשולש" של נוגדי-חומצה (Antacids), אריתרומיצין, ומטרוניזדול (Erythromycin, Metronidazol). זהו צירוף של נוגדי-חומצה (מעכבי משאבת פרוטונים - Proton pump Inhibitors) כלומר אורמרפרזול ופנטופרזול (Omerprazol, Pantoprazol), עם התרופות האנטיביוטיות קלריתרומיצין (ארותרומיצין) ומטרוניזדול (Clarithromycin,  Metronidazol). ניתן להגיע להצלחה גם בגישות אחרות, בעזרת שמנים אתריים אנטי-מיקרוביאליים.  הטיפול הנטורופתי משתמש באלת המסטיק (Mastix) אך הוא לא תמיד מצליח. מומלץ מאוד לחזור על הבדיקה לאחר 4 או 6 שבועות.   יש לציין שאחוז ההישנות של הופעת החיידק לאחר טיפול הוא 20%, ושעמידותו  לטיפול (לאנטיביוטיקה) גוברת.

 

נוגדני אנטי גליאדין (Anti-Gliadin-IgA-Antibodies)

רמה גבוהה של נוגדני אנטי גליאדין בצואה מצביעה על האפשרות של מחלת צליאק (ספרו - Sprue), רגישות לגלוטן (Gluten-Enteropathia). סימפטומים של ספיגה לקויה  הם לרוב מתונים בחולי צליאק (כרסת), אך יש צורך בדיאטה נטולת גלוטן למניעת הפרעות ארוכות-טווח בריריות המעיים (בשל העלייה בסיכון לסרטן במְעי).  לאישור האבחנה יש לעבור ביופסיה ולבדוק את משקל הצואה (פחות מ- 250 גר' ליום), את כמות השומן בצואה (פחות מ- 3.5%), את רמת ה-די-קסילוז (D-Xylose-test) (ע"י בדיקת תפקוד המעי הריק, בנוסף לאנליזת דם או שתן), ואת הרגישות ללקטוז (Lactose-tolerance-test). מחסור באנזים לקטאזה שמפרק את הלקטוז כמעט תמיד מאותר אצל חולי צליאק. מומלץ לעבור בדיקות לאיתור נוגדני אנטי גליאדין (Anti-Gliadin-IgA-Antibodies) בצואה ו/או בדם לצורך בקרה  ומעקב בזמן הטיפול (דיאטה נטולת גלוטן), לסריקה של קבוצות סיכון (בני משפחה של חולי צליאק, וחולים במחלות חיסוניות הקשורות למחלת הצליאק), למטופלים עם סימפטומים לא ברורים, ולצורך קביעת התזמון הנכון לבדיקת ביופסיה, לאחר בדיקת-תגר (פרובוקציה) עם גלוטן.

 

בעיות עיכול נפוצות

 

דלקתיות במעי (Inflammation of gut mucosa)

עליה משמעותית ברמת המרקרים לדלקות מצביעה על דלקתיות ברירית המעיים, אך ללא מידע על הגורמים.  הגורמים האפשריים למצב זה רבים:  רגישות למזון/אלרגיה, חיידקים/שמרים/וירוסים או פרזיטים אנטרופתוגניים (Enteropathogenic) אשר מובילים למצבים חריפים/אקוטיים, ו/או מחלות כרוניות אידיופטיות (שכביכול אין להן סיבה ידועה) כגון מחלת קרוהן (M. Crohn), קוליטיס כיבי (Ulcerative colitis), ומעי רגיז (Irritable bowel).  במקרים אלה, הדורשים אבחון נוסף, אנו ממליצים על בדיקות דם (כגון בדיקת רגישויות/אלרגיות מזון), ועל דיאטה של אורז או תפוחי אדמה מבושלים למשך כמה ימים. כאשר ישנם ממצאים נוספים יש להתחשב גם בהם: רמות גבוהות של sIgA מצביעות על פעילות-יתר חיסונית, הנגרמת כנראה בשל דלקתיות וקשורה לרקמות הלימפואידיות של המעיים ( GALT- Gut Associated Lymphoid Tissue).  קולוסטרום (Colostrum) מספק את ההגנה המיידית הדרושה לדלקתיות. בדיקות אבחון נוספות:  בדיקת צואה לאיתור פרמטרים לדלקתיות כגון היסטמין, המוגלובין, לקטופרין, קלפרוטקטין (Calprotectine), אנטי גליאדין, מרקר לסרטן M2PK (לאיתור סרטן המעי הגס), בדיקת חיידקים, וירוסים ופרזיטים אנטרופתיים, ובדיקות דם לגילוי אלרגיות/רגישויות.

 

תסמונת המעי הרגיז / הרגיש (irritable bowel syndrome)

תסמונת המעי הרגיז/רגיש (IBS) היא מחלה של מערכת העיכול, הנובעת מליקויים בתפקוד המעיים. הסימפטומים מופיעים בצורה שונה אצל חולים שונים, והם כוללים שלשולים/עצירות, כאבי בטן, התנפחות הבטן, ריר ביציאות, תחושת חולי, חוסר תיאבון, ועוד. לרפואה האלופטית לא ידוע טיפול שמביא להחלמה מלאה, אך טיפול בגורמים סביבתיים, תזונתיים, רגשיים ומטבוליים עשוי להביא להקלה משמעותית עד כדי העלמות הסימפטומים.

 

תסמונת המעי הדליף (Leaky gut syndrome)

  תסמונת המעי הדליף (חדירות מעיים) היא חדירות יתר של דופן המעי, המאפשרת לחלבונים מעוכלים למחצה להגיע למחזור הדם ולגרום לסימפטומים שונים, ולנטייה לאלרגיות למזון בשל תגובת מערכת החיסון לחלבונים הלא-מעוכלים. עקב התפקוד הלקוי של התאים המרפדים את דופן המעי נגרמת תת-ספיגה של מרכיבים תזונתיים חיוניים ונוצר חוסר איזון בין חיידקי המעי, אשר מביא לאלרגיות נוספות ומגביר את הדלקתיות. כך נגרמת פגיעה נוספת בדפנות המעי. עם זאת, לעיתים מופיעה התסמונת ללא סימפטומים מיוחדים. רוב חולי הצליאק סובלים מתסמונת המעי הדליף, וכן גם הסובלים ממחלות דלקתיות של מערכת העיכול. 

גורמים אפשריים: דלקתיות במעיים, תזונה לקויה, וירוסים, סטרס, שימוש בתרופות כגון אנטיביוטיקה, ועוד. 

הטיפול: יש לאתר את סוג המזון הגורם לאלרגיה ולהימנע ממנו. מומלץ לקחת תוספי מזון, תכשירים פרוביוטיים, ועוד (ע"פ המלצת הרופא/המטפל) לשיפור המצב במעי.

 

מחלת קרוהן (Morbus Crohn ,Crohn's disease)

  מחלת קרוהן (Crohn's disease) היא מחלה אוטואימונית כרונית של מערכת העיכול. לרוב מתפרצת המחלה במעיים, בעיקר במעי הדק, והיא מתבטאת בדלקות, הידבקויות וחסימות מעיים, ובכיבים פתוחים הגורמים לתת-ספיגה של המזון ולזיהומים קשים - כאשר נוצרות פיסטולות (תעלות שמחברות בין דפנות המעיים לבין חלל הבטן). סימפטומים אופייניים למחלה הם דם בצואה, שלשול כרוני המלווה בכאבי בטן, גזים, חוסר תיאבון ותת-תזונה, עייפות, ואנמיה שנוצרת כתוצאה מפגיעה במעי הדק הסופי (Terminal ileum), האחראי לספיגת הברזל מהמזון. מחלת קרוהן מוגדרת ע"י הרפואה האלופטית כחשוכת מרפא (הרפואה התזונתית והפונקציונאלית חולקות על קביעה זו). הרפואה האלופטית המתמקדת בעיקר בדיכוי סימפטומים, מאבחנת את המחלה באמצעות קולונוסקופיה, שעליה יש לחזור מדי כמה שנים לצורך מעקב אחר התפתחות המחלה. הרפואה הפונקציונאלית מאבחנת את מחלת קרוהן בדרכים פחות פולשניות, כגון בבדיקת צואה. ניתן לאבחן את המחלה כבר בשלבים הראשוניים של המחלה, ואף לעצור את הדלקתיות. 

הטיפול האלופתי: תרופות וסטרואידים יכולים להביא להיעלמות מלאה או חלקית של סימפטומים (באופן זמני), ולהפחית ואף להפסיק את ההתקפים - אך תוך יצירת תלות ותופעות לוואי, לעתים חמורות. מומלץ לעבור בדיקות נוספות (על פי המלצת הרופא/המטפל) לבירור רגישות ללקטוז, הפרשת אנזימי עיכול, מחלת צליאק, ועוד. הטיפול התזונתי האלופטי כולל דיאטה דלה בסיבים תזונתיים, והימנעות מגורמים שונים לדלקתיות במעיים. 

עפ"י הרפואה התזונתית הקלינית והרפואה הפונקציונאלית, המתמקדות בטיפול בגורמי המחלה - דיאטה נטולת סיבים עלולה להחריף את מצב החולה לטווח הארוך, והן ממליצות על דיאטה הכוללת סיבים שעברו ריכוך או ריסוק בבלנדר, להפחתת החיכוך במעי. מומלץ טיפול לשיפור יכולת ההתגוננות החיסונית של מערכת העיכול, ע"י תכשירים פרוביוטיים, קולוסטרום וגורמים פרה-ביוטיים, בנוסף לגורמים תזונתיים ספציפיים למערכת העיכול. אבחון הגורמים לדלקתיות נעשה באמצעות בדיקות פונקציונאליות.

 

מחלת צליאק (Celiac disease)

  הסימפטומים של מחלת הצליאק קשורים לחשיפה לגלוטן. שלושת הסימפטומים העיקריים של המחלה הם שלשול, אובדן משקל (או עיכוב גדילה אצל ילדים) ועייפות. ייתכן שיופיעו סימפטומים נוספים, כגון כאבי בטן, התנפחות הבטן, כיבי פה (אפטות), ותסמינים אחרים הקשורים לספיגה לקויה במעי. הסימפטומים מופיעים בצורה שונה אצל חולים שונים. לעיתים מיוחסים הסימפטומים לתסמונת המעי הרגיז. ככל שהמעי ניזוק יותר, עולה מידת הרגישות ללקטוז (סוכר החלב).  הספיגה הלקויה עלולה להוביל למחסור בחומרי מזון, במינרלים, ובויטמינים מסיסי-שומן כגון A,D,E  ו - K.  מחסור בוויטמין K עלול להוביל לפגיעה בקרישת הדם, ולדימומים; ספיגה לקויה של חומצה פולית וויטמין   B12 עלולה לגרום לאנמיה;  ספיגה לקויה של סידן ושל ויטמין D וכתוצאה מכך, יתר פעילות של בלוטת יותרת התריס (Compensatory secondary hyperparathyroidism) - עלולה להוביל לאוסטיאופניה (Osteopenia - ירידה בכמות המינרלים ובמסת העצם) או לאוסטיאופורוזיס. לעיתים מתפתח גם חוסר איזון באוכלוסיית החיידקים, בעיקר במעי הדק, שעלול להחמיר את הספיגה הלקויה, לעיתים גם כתוצאה מטיפול אנטיבקטריאלי. מחלת צליאק לא מטופלת עלולה להוביל לסיבוכים כגון  כיב של המעי הריק (חלקו האמצעי של המעי הדק), ולהיצרות המעי כתוצאה מהצטלקות. מחלת הצליאק קשורה למספר מצבים רפואיים אחרים, כגון מחסור בנוגדני אנטי גליאדין (IgA) , אשר מגביר את הסיכון ללקות בזיהומים/דלקות ובמחלות אוטואימוניות. לחולי צליאק יש סיכון מוגבר ללקות בתסמונת המעי הרגיז (Irritable bowel syndrome), בתסמונת העייפות הכרונית (Chronic fatigue syndrome), בסוכרת מסוג 1 (Type 1 diabetes), סינדרום טרנר, תסמונת דאון, אנדוקרצינומה ובלימפומה של המעי הדק. על כן מומלץ לחולים הסובלים מהמחלות הנ"ל לעבור בדיקות אבחנה למחלת הצליאק. רמת הסיכון של חולי צליאק ללקות במחלות אלה - יורדת לרמה נורמאלית בעקבות תזונה מתאימה/נטולת גלוטן. מחלת הצליאק קשורה גם לבעיות הריון ופוריות, וכנראה גם להפרעות נוירולוגיות כגון אפילפסיה, פגיעה במערכת העצבים של עמוד השדרה, ובמערכת העצבים ההיקפית. הטיפול של הרפואה הפונקציונאלית מתבסס על אבחון הגורמים הנלווים למחלה באמצעות בדיקות לא פולשניות כדוגמת בדיקת צואה, ולאחר מכן טיפול בגורמים ע"י שינויים מותאמים בתזונה, נטילת תוספי מזון להשלמת חוסרים תזונתיים, שימוש במוצרים פרוביוטיים וחיסוניים (לשיפור הספיגה במעי ולאיזון אוכלוסיית החיידקים), ועוד.

 

גזים / התנפחות הבטן (Meteorism)

מצב של יותר מ- 15 פליטות גז ליום מוגדר כבעיית גזים.  בעיה זו היא לרוב תוצאה של פעילות מטבולית מוגברת של חיידקים, יחד עם יצירת גז ע"י פטריות (המייצרות פחמן דו חמצני), או ע"י חיידקים.  לדוגמה, החיידק קלוסטרידיום מייצר הידרוגן סולפיד, מתאן וחומצה בוטרית ( Sulfurated hydrogen, Methane, Butyric acid), פרוטאוס (Proteus) מייצר אמוניה, ואי קולי מייצר חנקן ומימן.  טיפול שטחי לטווח קצר:  תרופות נגד גזים במעיים כגון ארדיכולן (Ardeycholan), קריאון (Kreon), או טיפול הומיאופתי כגון ליקופודיום (Lykopodium) ומומורסיקס (Momorsyx).  הטיפול המעמיק מתמקד בגורמים.  אם הסימפטומים מופיעים בסמוך לארוחה, נראה שהגורמים הם צמיחת יתר של חיידקים, או אירופגיה (Aerophagia - בליעת אויר בזמן הארוחה על רקע נפשי), או מחסור בדיסכרידאזות (אנזימים המפרקים די-סכרידים), בנוסף למחסור במיצי קיבה.

 

צרבת (heartburn)

צרבת היא רפלוקס (החזר קיבתי ושטי) של תוכן הקיבה לוושט, שמתרחש בעיקר בזמן שכיבה, התכופפות, לאחר ארוחה, ולאחר צריכת אלכוהול או ניקוטין.  לרוב לא ניתן לאבחן גורמים אלה במסגרת בדיקות הצואה האבחנתיות הקיימות, אלא בעזרת בדיקות אחרות כגון הדמייה, גסטרוסקופיה ובדיקה פיזית - אך ניתן לשלול באמצעותן גורמים אפשריים כגון הידבקות בהליקובקטר פילורי, רמת חומציות נמוכה בקיבה, ובקע בסרעפת (Hiatal hernia).

 

שלשול (diarrhea)

שלשול מוגדר כיותר מ-3 יציאות ליום.  למצב זה קיימים גורמים אפשריים רבים:  חיידקים אנטרופתוגניים (מחוללי מחלות במעיים), וירוסים, פרזיטים, פטריות, אלרגיות ורגישויות מזון, לחצים סביבתיים, מתח נפשי/רגשי, עיכול לקוי/ספיגה לקויה, רמה גבוהה של מיצי מרה, וגורמים רבים נוספים.  פעמים רבות קשה לקבוע מהו הגורם, למרות שבדיקות האבחון מקיפות.   שלשול הוא לרוב בעיה החולפת מעצמה, ומבטאת את יכולת הגוף לטהר את עצמו.  טיפול: אם השלשול נמשך יותר מ- 3 ימים יש להעלות את החומציות  של פלורת המעיים (ע"י תכשירים פרוביוטיים), ובנוסף לשפר את מצב המעי ע"י נטילת חומרים סופגי רעלים כגון פחם (Charcoal), מעכבי תנועה (כגון אימודיום), וע"י מתן נוזלים (עם אלקטרוליטים).  עם זאת, הטיפול חייב להתמקד בגורמים.

 

עצירות (Constipation)

  עצירות כרונית או אקוטית (הנמשכת שנים או מופיעה פתאום) מוגדרת כמצב של יציאות לא תכופות (פחות מאחת ליום) או של צואה קשה ויבשה, הגורמת לקושי בהתרוקנות או לכאב, ולרוב מלווה בתחושה של התרוקנות לא מלאה. במקרה של עצירות אצל אדם שיציאותיו היו תקינות בעבר יש לבדוק אפשרות של מחלת מעיים. ניתן לטפל בעצירות מתמשכת באמצעות תזונה עשירה בסיבים תזונתיים, ובאמצעות משלשלים (עדיף להיעזר במשלשלים טבעיים ולזמן מוגבל, אנא התייעצו איתנו לקבלת המלצות) חוקן והידרותרפיה (Colon hydrotherapy).

 

אלרגיה (Allergy)

הטיפול מתמקד באיתור האלרגן/ים.  מומלץ לעבור בדיקות דם: בדיקת הכמות הכללית של נוגדני IgE בדם כנגד אלרגנים במזון או באוויר, בדיקה של נוגדני IgE ספציפיים, וכן בדיקת ALCAT (בדיקת דם לגילוי מגוון רחב של רגישויות למזון, פטריות, כימיקלים מהסביבה, ועוד). הטיפולים הם כנגד הסימפטומים או כנגד הגורמים, כגון טיהור רעלים, שינוי בתזונה, הימנעות מהמזונות "האשמים" בתופעה, שיפור מערכת החיסון, ושיפור יכולת ההתגוננות של המעיים.  מומלץ לייצב את המצב הנפשי/רגשי של המטופל.

 

פטרת במעיים (Intestinal mycosis)

Saccharomycetes ו- Hyphomycetes עלולים להתיישב על פני השטח של רירית המעי ולגרום נזק בשל תוצרי חילוף החומרים שלהם (לדוגמה, אלכוהול פוגע בכבד, פחמן דו חמצני גורם לגזים).  רק לאחר החדירה לתוך הריריות מוגדרת הבעיה כפטרת (מיקוזיס -  Intestinal mycosis);  בחזית המחלה יש סימנים של דלקתיות, כגון חום וכאבים.  תרבית של הפטריות עלולה להיות שלילית.  אנו מציעים כאלטרנטיבה בדיקה לאיתור אנטיגנים של קנדידה בצואה. איתור קנדידה בזרם הדם הוא משמעותי רק אם הבדיקה מתבצעת פעמיים במרווח של 14 יום.  הסיבה לכך אינה קשורה ללקיחה בלתי תקינה של הדגימה או לעבודת המעבדה, אלא ביכולת המוגבלת של הגוף לבטא הפרעות בקיבה ובמעיים. לעיתים קרובות משויכים סימפטומים כמו גזים והתנפחות הבטן לפטרת המעיים,  אך הסיבות לסימפטומים אלה הן לרוב עיכול לקוי, ספיגה לקויה, רגישויות למזון או אלרגיות.   הממצאים מורים על קולוניזציה (התיישבות), זיהום בדרכי המעיים והפרעות בפלורה (אוכלוסיית החיידקים שגורמת להעלאה של רמת החומציות במעי לרמה נאותה).  הרלבנטיות של הממצאים ונחיצות הטיפול קשורים בהופעת סימפטומים קליניים. 

הטיפול השמרני (האלופתי) המומלץ הוא טיפול אנטי פטרייתי ע"י ניסטאטין (Nystatin) או נטמיצין (Natamycin) שאינם נספגים במחזור הדם ולרוב אינם גורמים לתופעות לוואי, אך שימוש  יותר ממושך בהם עלול להוביל להפרעות ברירית המעי.  יש לקחת את התרופות במינון גבוה, כלומר 3 כמוסות פעמיים ביום למשך 14 יום.   טיפול זה יעיל לגבי מצב של התיישבות שטחית של שמרים ברירית המעי (קולוניזציה).  במקרה של רגישות משוערת לניסטאטין יש להתחשב באפשרות של תגובת הרקסימר להשמדה של כמויות גדולות של שמרים (תחושה כללית ירודה בשל הצטברות רעלנים המופרשים ע"י פטריות מתות).  אמפוטריצין בי, (amphotericin B), (פלוסיטוצין (Flucytosin), או אימידזול (Imidazole) הם אפקטיביים כנגד זיהומים הקשורים בפטרת הגרון ובכאבים הנלווים לסימפטומים של דלקתיות. במצב של זיהום מסיבי של פטריות בערכים של 105 CfU/g ויותר, אנו ממליצים על טיפול סימפטומטי ראשוני של שטיפת קיבה (קולון הידרותרפיה) או חומרים משלשלים. 

הטיפול הטבעי כולל:  שמן עץ התה (3 טיפות פעמיים ביום במשך 10 ימים), שמנים אתריים, תמצית/זרעי הדרים, מור (שרף), קמומיל, שום, ובצל.  בנוסף אנו ממליצים על תזונה איכותית הדלה בסוכר ועשירה בסיבים.  נטילת חיידקים חיים של ביפידובקטריה ולקטובציליום, המותאמים גנטית ליצירת מושבות (קולוניזציה) במעיים, היא טיפול יעיל.   

גורמים אפשריים לצמיחת יתר של פטריות הם יכולת התגוננות מקומית נמוכה כתוצאה משימוש באנטיביוטיקה, או כתוצאה מטיפולים רפואיים תרופתיים לדיכוי המערכת החיסונית או לדיכוי דלקות, וכן בשל כימותרפיה, הקרנות, טיפולים הורמונאליים, תרופות לסוכרת, או דיאטה העשירה בסוכרים פשוטים. 

הטיפול חייב להתמקד בגורמים: הפחתה של צריכת הסוכר; טיפול מניעתי (שיפור יכולת ההגנה, כגון ע"י תכשירים פרוביוטיים וחיזוק מערכת החיסון); טיפול תמיכתי לשיפור סביבת המעי, כגון ע"י נטילת שמרי בירה (brewer's yeast), או Saccharomyces boulardii. טיפול ספציפי כולל תמציות טבעיות של צמחים ושמנים אתריים אנטי-פטרייתיים (על פי המלצת הרופא/המטפל). במקרים חמורים ביותר ניתן להשתמש בניסטאטין (Nystatin) או באימידזול (Imidazole). טיפול תזונתי ("הרעבת" הפטריות באמצעות "דיאטה אנטי-פטרייתית ללא סוכר" לפי שיטתו של קרוק) לרוב אינו יעיל, מאחר שבדרך כלל הפטריות/השמרים מוצאים דרכים חלופיות להזנה.