שאלה מהקהל: למה תוצאות הבדיקה הגנטית לפעמים מלוות ע"י המלצות המעבדה שסותרות את מה שאתה ממליץ עליו בסדנה (לדוגמה אכילת סויה).
ד"ר תל-אורן: תוצאות הבדיקה הן לכשעצמן טובות ואמינות בלי קשר לפענוח הנלווה ולהמלצות הנלוות שבאות מהמעבדה בתדפיס התוצאות. הבדיקה הגנטית עצמה רק מצביעה על המבנה הגנטי שלכם, שלא ישתנה לכל אורך החיים שלכם, ולכן גם התפקוד הגנטי עצמו לא ישתנה, אלא אם כן אורח החיים שלכם ישפיע עליו ("יכבה" או "ידליק" אותו). אבל ה"פענוח" (התדפיס של המלצות המעבדה) של הבדיקה בוצע ע"י בני-אדם בעלי דעות תזונתיות אישיות ובחירות אישיות (שלמדו מהוריהם והורי הוריהם) שמשפיעות על המלצותיהם. הרבה יועצי תזונה אכן רגילים להמליץ על סויה כמאכל בריאותי בגלל הפיטואסטרוגנים שבסויה, אשר בחלקם עשויים לתרום לחילוף החומרים ההורמונאלי (ובחלקם עלולים לגרום נזק) בדיוק כפי שיש "מומחי תזונה" הממליצים על שתיית חלב "בגלל הסידן", תוך התעלמות מכל הנזקים שהחלב גורם והעובדה שהחלב גורם לבריחת סידן. כלומר, העובדה שאפשר למצוא משהו "טוב" לכאורה במזון פופולארי מסוים, הנתמך בהתלהבות ע"י הממסד הקשור לתעשיית המזון הענקית - אינה מצדיקה את השימוש היומיומי באותו מזון וודאי שאין כאן הצדקה לאכילת סויה לעיתים תכופות. שהרי הבעיות הנובעות מצריכת סויה תכופה הן בעיות משמעותיות, לדוגמה החלבון המורכב והמרוכז הגורם לעיתים קרובות לרגישות חיסונית ואלרגיות דחויות, לקשיים בעיכול, לעודף של חומצות שומניות מסוג אומגה 6, והיא חשופה לכימיקלים חקלאיים רבים (כמעט כל הסויה החקלאית אינה מגודלת בתנאים אורגניים) המומסים בתוך שומן הסויה וגורמים לנזקים רבים בכבד, במוח וביתר הרקמות. בנוסף, כמעט כל הסויה המגודלת באופן תעשייתי עברה הינדוס גנטי שמחמיר את האלרגניות שלה ועלול לגרום לנזק משמעותי ובלתי הפיך לחיידקי המעיים בגלל מעבר הגנים המהונדסים לתוך הגנום החיידקי, מה שמשפיע לרעה על תפקוד חיידקים חשובים אלה ופוגע בתפקוד מערכת העיכול. באופן כללי, פולי הסויה אף פעם לא היו מוצר מזון עד לפני כאלפיים שנה, ורק החקלאות במזרח אסיה הביאה בהדרגה לשימוש ארעי בסויה לגיוון טעם המזון. רק לאחרונה, כמעט לפתע, הפכה הסויה להיות מוצר מזון עיקרי בחקלאות המודרנית, וכשיש דבר כזה החקלאות "שוטפת את המוח" לאוכלוסיה וגורמת ל"מומחי תזונה" ואחרים להטמיע את המידע המסחרי ולחזור על מה שקראו ושמעו מאותה תעשיה אינטרסנטית ובעלת אמצעים (חברת מונסנטו המהנדסת את הסויה מגלגלת מיליארדים רבים בזכותה ומייצרת "מחקרים" התומכים בצריכת הסויה שלהם). התפקיד שלי כמחנך לבריאות הוא לנפות ולסנן את המידע הרווח, ולכן הפציינטים שלי לא יקבלו המלצה לגבי אכילת סויה למטרה בריאותית, למרות שאם הם יבחרו בעצמם להתפשר עם סויה אורגנית פעם בחודש או פעם בשבועיים זה לא יהיה נורא, אלא אם יש להם תגובה חיסונית חזקה מאוד. כלומר, על פי רוב זה לא יהיה סוף העולם. ואולם, פציינטים שיקבלו את ההמלצה של תזונאי המעבדה לאכול סויה בגלל תוצאות הבדיקה עצמה עלולים להתמיד באכילת סויה יומיומית וממושמעת בדבקות רבה, ואז יצוצו הבעיות של הפרוטאומורפינים (הסויה-מורפינים - פעילות דמויית אופיום ומורפין במוח, ובמערכת העיכול - עצירויות), בעיות של אלרגיות, רגישויות מזון, כל הנזקים הנוספים הנלווים לצריכת סויה, כולל תת-פעילות בלוטת התריס, פגיעה באיזון ההורמונאלי ודיכוי המערכת החיסונית (לדוגמה, החזירים שמאכילים אותם סויה משמינים מהר מאוד ומפתחים סרטן לעיתים קרובות - ראו ההרצאה על השומנים באתר www.TheTruthAboutYourFood.com). בדומה לכך, תזונאים ויועצי בריאות מסויימים חסרי רקע מדעי וקליני מעמיק יגידו לך לאכול קקאו כי יש בו אנטי-אוקסידנטים, תוך התעלמות מהתמונה השלמה של נזקי הקקאו, שעליה הרחבנו בסדנאות הקודמות. אף אחד מאיתנו אינו יכול לראות לחלוטין את התמונה בשלמותה, אבל אפשר וכדאי לעשות ניסיון אמיתי בכיוון זה, ומי שמגיע קרוב יותר לתמונה השלמה יכול לתת עצה יותר הבחנתית ויותר מבוססת על מדע טהור מאינטרסים כלכליים.
שאלה מהקהל: מה דעתך לגבי Bio-Identical Hormones?
ד"ר תל-אורן: הורמונים ביו-זהים הם אכן אחד מהטרנדים החדשים באנטי-אייג'ינג, שחדרו להוליווד ולאנשי האצולה האמריקאים לפני כעשר שנים. באופן כללי, במקום לקחת אסטרוגנים מהשתן של סוסה, כמו שהפרימרין היה, ועדיין, הפציינטים במקבלים במרשם (יקר מאוד) כימיקלים זהים להורמונים הנשיים או הגבריים - טסטוסטרון אמיתי, אסטרוגן שהוא Tri-Est Tri-estrogen)), שיש בו את כל שלושת האסטרוגנים, וכדומה. נכון שהורמונים ביו-זהים יהיו פחות רעילים, ופחות זרים לגוף. אבל - עדיין לא הייתי מסתמך עליהם באופן גורף, לאור כל הדברים שמניתי קודם בסדנת החיים הארוכים והבריאים. כל מי שיש לו בעיה עם האנזים - CYP1B1 (ציטוכרום P-450 11B) שהראיתי לכם אותו בתוצאות הבדיקה הגנטית, וגם למי שיש בעיה עם האנזים COMT, שדיברתי עליו קודם בסדנה זו, ולמי שיש מחסור באנזים MTHFR - יהיו להם בעיות בעיבוד הורמונים ובעיות בטיהור הורמונים ורעלים בכבד - לאנשים אלה כמות ההורמונים שהם יקחו בבת אחת כתרופה (בבליעה או בהזרקה, אפילו אם הם ביו-זהים) תהיה הרבה יותר גבוהה מהכמות שהגוף מייצר באופן טבעי (ייצור הדרגתי, המחדיר את ההורמונים טיפין טיפין למחזור הדם). לכן צריך להתייחס לכל מקרה לגופו; יש אנשים שעברו ניתוחים או הקרנות או טיפולים אגרסיביים אחרים (מוצדקים או לא מוצדקים) שפגעו בבלוטות שלהם ולכן יש להם חוסר מוחלט בהורמונים, ולכן ודאי שהם צריכים תוספת הורמונאלית; אבל נשים שיש להן עדיין את האפשרות להחזיר דברים לקדמותם - יוכלו להמשיך לייצר את הורמוני הסקס מבלוטת האדרנל, גם אם השחלות הפסיקו לייצר אותם. וגברים ימשיכו לייצר אותם גם בבלוטת האדרנל וגם באשכים. הורמון חשוב המאפשר לנו לייצר הורמוני סקס מסוג טסטוסטרון ואסטרוגן הוא הורמון ה- DHEA האמור להיות מופק מבלוטת יותרת הכליה ונמצא בחוסר משמעותי אצל רוב האוכלוסיה המבוגרת, בגלל פגיעה בבלוטה זו. ה- DHEA קיים כתוסף תזונה בארה"ב - נא לשלוח אימייל ל- Israel@ecopolitan.com כדי לקבל המלצה למקור מקצועי ומהימן של הורמון חשוב זה. החוכמה היא לאפשר לרמת הורמון ה- DHEA להישאר גבוהה כפי שהייתה בשנות ה- 20, ולכן אסור לעייף את בלוטת יותרת הכליה יותר מדי או לאפשר לסטרסורים כרוניים לפגוע בה. אם יש מספיק DHEA אנחנו יכולים ליצר מספיק טסטוסטרון ואסטרוגן. אם אין מספיק DHEA אפשר גם לקחת הורמון טבעי שנקרא פרגננולון (לא במרשם - שלחו אימייל כדי לקבל המלצה על מקור מהימן), שדיברתי עליו בסדנה בחלק על הורמוני המין, והוא ה"אמא" של DHEA - ממנו הגוף מייצר גם DHEA וגם פרוגסטרון. השילוב הזה מאפשר איזון טוב, בין הפרוגסטרונים לאסטרוגנים, שמקטין סיכונים (ברקמות המגיבות להורמוני סקס) באופן משמעותי, מכיוון שאנו מאפשרים לגוף לייצר את ההורמונים הסופיים מחומרי המוצא הטבעיים שלהם, במקום לקבל את ההורמונים הסופיים (המוגמרים) בכמויות גבוהות ומיידיות (בפולסים, לא בהדרגתיות טבעית). במקרים שבהם יש צורך גם בהורמונים המוגמרים (בגלל פגיעה ביכולת הייצור וההמרה של הורמוני המוצא) ניתן להשתמש במשחות שיש למרוח אותן בסבב (ברוטציה) על איזורי העור החלקים והעשירים בכלי דם בגוף, כל עוד המשחות האלה הוכחו כפעילות קלינית ומסוגלות לחדור דרך העור. טיפולים הורמונאליים אלה (גם משחות ההורמונים המוגמרים וגם הורמוני המוצא) אינם מחייבים מרשם רופא והם זולים בהרבה בהשוואה לטיפול תרופתי במרשם (דרך הפה, העור, או זריקות) של הורמונים ביו-זהים. השיקול הכלכלי עלול להשפיע על רופאים הוליסטיים המתעסקים בהורמונים מוגמרים ליצור "חבל טבור" המתמשך לאורך זמן (תלותיות מתמשכת) בינם לבין הפציינטים שלהם, ע"י מתן זריקות הורמונים יקרות מאוד שהפציינט לא יכול להזריק לעצמו בביתו. התלות הזאת כשלעצמה היא לא בריאה. אנשים צריכים ללמוד להיות עצמאיים בסופו של דבר, מה שגם מקטין את הסיכון לעליות חדות ברמת ההורמונים, העלולות לגרום לגוף לייצר פחות הורמונים ולהיעשות תלותי יותר בגורמים חיצוניים - בזריקות או בתרופות החזקות. שהרי ההורמונים האלה - הטסטוסטרון, האסטרוגן, הפרוגסטרון - הם הורמונים שייצורם קשור בפידבק שלילי - הגוף מייצר פחות כאשר מקבלים את ההורמונים מבחוץ - להבדיל מ- DHEA ופרגננולון שמשום מה, באופן מסתורי, אין להם מנגנון פידבק כזה; הפרגננולון קיים לחלקיק זמן קטנטן בגוף לפני המרתו וה- DHEA ממשיך להיות מיוצר בגוף גם כאשר לוקחים אותו מבחוץ. כנראה שזה חלק מההישרדות שלנו - בטבע היינו מדי פעם נפצעים או חולים במחלה חריפה, אקוטית, או מפתחים דלקת חזקה על מנת להביא לריפוי מהיר. דלקת זו, המיוצרת ע"י מערכת החיסון, חייבת להיפסק מהר בעזרת הקורטיזול שתמיד מיוצר בכמות גבוהה, על מנת לשכך כאבים ולאפשר תנועה או ריצה (בריחה) למטרת הישרדות. ה- DHEA נוגד את פעילות הקורטיזול ומאפשר רמת פעילות נאותה של מערכת החיסון. יתכן שבגלל זה הגוף שמר על יכולתו להמשיך לייצר DHEA - גם אם כמותו בגוף גבוהה - כדי לשמור עלינו מפני פעילות קורטיזול חזקה מדי הנחוצה להפחתת הדלקת, אך פוגעת ביכולתנו להתמודד עם חיידקים מזהמים, וירוסים ותאים סרטניים. לכן, להבדיל מהורמונים אחרים, מי שלוקח DHEA לא יסבול מהפסקת הייצור כתוצאה מפידבק שלילי, אבל כשהוא לוקח הורמונים יותר "סופיים" בשרשרת חילוף החומרים של ההורמונים - כמו האסטרוגן והטסטוסטרון - הסיכוי גבוה מאוד שהוא יפסיק לייצר אותם בעצמו ושהרמה שלהם תהיה גבוהה מדי כשהוא לוקח את המרשם, ונמוכה מדי כשהוא לא לוקח אותו. ואז הוא נעשה תלותי גם במטפל וגם בתרופה היקרה. אני מעדיף שבתור מטפלים ומטופלים נלמד קודם כל על הבעיות ההפיכות שבגוף שלנו ואיך ניתן לשפר את בריאותו העצמאית; כך שהדבר האחרון שצריך לעסוק בו מבחינה רפואית הוא הטיפול ההורמונאלי היוצר תלות ברופא ובתרופה. רופאים שמיד מתחילים את הטיפול במרשם הורמונים (בגלל מחסור תפקודי, לא פתולוגי (לא חמור), על סמך בדיקות) הם רופאים שלא רוצים לטפל בסיבות לבעיה אלא בממצאים עצמם. רמת ההורמונים מושפעת מיידית מהדיאטה, מהמצב התזונתי, הלחץ הנפשי, הסטרסורים השונים, והטראומות. לכן אפשר לשפר ולאזן אותם ע"י טיפול בגורמים אלה. ורק במקרה שהטיפול בגורמים נכשל לחלוטין אפשר לשקול טיפול הורמונאלי במרשם. כלומר הטפול ההורמונאלי הוא המוצא האחרון. אם מתחילים את הטיפול ישירות בהורמונים סופיים חזקים - כבר לעולם לא נדע מהי האמת לגבי יכולתנו לייצר אותם, ולכל חיינו נהיה תלויים באותם הורמונים במרשם, ולא נדע איך לשפר את כל הסיבות הרב-גורמיות שיצרו את אותה הבעיה מלכתחילה.
שאלה מהקהל: איך ספורטאי יכול להגדיל את מסת השריר?
ד"ר תל-אורן: קודם כל, אלמנט חשוב בשמירה על בריאות לאורך שנים הוא התנועה. אני בעד תנועה, יומיומית, מתמשכת - הליכה בעיקר, תנועה מתונה אבל קבועה. אם אין תנועה בפרקים הם יתחילו להתנוון וגם הגמישות שלהם תרד. כשרוצים בבריאות לשנים ארוכות יש להימנע מפעילות ספורטיבית קשה מדי לאורך זמן מדי כי זה גורם לסטרס, שחיקה, חומציות ברקמות, ולרדיקלים חופשיים ברמה גבוהה. אבל לעשות ספרינטים קטנים, לעשות Interval Training - כלומר הליכה מתונה ואז פתאום פעילות חזקה ומהירה כמו לברוח מנמר למשך דקה, ואז לחזור לתנועה יותר מתונה - זה דבר בריא וטוב וחשוב מאוד לפעילות מערכת השרירים, הרקמות החיבוריות, העצבים ומערכות אחרות. כדי להגדיל במכוון מסה של שריר אנחנו פועלים באופן מלאכותי שהוא לאו דווקא עומד בקנה אחד עם תוחלת חיים גבוהה. כלומר, משהו זמני שנותן לנו אולי תחושה טובה וביטחון עצמי או מפצה על בעיות אחרות, או שהוא בא כתוצאה מלחץ חברתי, שכפי שהרחבנו קודם בסדנה, הוא די נבוב בסך הכל. כלומר, בשביל מה צריך להגדיל שרירים? סתם כדי להוסיף משקל וסרבול לגוף, ומעמסה על כלי הדם והלב? לרוב, אלה שיש להם שרירים גדולים אין להם סיבולת גבוהה. יש לשרירים שלהם כוח אך הם לא יכולים לטפס בהימלאיה לאורך זמן עם משקל רב על גבם. הם סוחבים שרירים כבדים שאין להם הרבה מיטוכונדריות. אם אתה לוקח תוספי תזונה שעוזרים לך לייצר יותר מיטוכונדריות בשרירים - אז הגדילה של השריר יכולה להיות מתואמת גם עם הפעילות שלהם. אני לא מייעץ לך סתם להגדיל את נפח השריר, אלא אם אתה עושה זאת בצורה הרבה יותר כוללנית והוליסטית. ואז הנושא של המאקרו-נוטריאנטים (של אבות המזון והיחס בין צריכת השומנים, החלבונים, והפחמימות) נעשה חסר משמעות וחסר חשיבות. אתה לא צריך להוסיף יותר מ- 10-15 גרם של חלבון ליום מעל לכמות הבסיסית של 35-50 גרם חלבון ליום (כמות חלבון שאפילו צמחונים אדוקים עוברים אותה בהרבה), על מנת להשיג את מטרתך מבחינה זאת, ויתר הקלוריות הדרושות לאנרגיה הן שומנים ופחמימות בלאו הכי. כלומר, אין פה הבדל מאוד משמעותי בינך לבין אדם השומר על body composition קבוע (היחס בין השרירים לשומן וכו'), זה רק עניין של עד כמה אתה מוכן להתאמץ, בשביל דבר שהוא אולי לא שווה את המאמץ כל כך. ברגע שמפסיקים את המאמץ חוזרים אחורנית בלאו הכי, המסה שהתווספה נעלמת, והסיכון לפציעות הוא די גבוה. אנחנו אמורים להפעיל את הגוף והמוח לפי הצורך, כדי להתמודד עם בעיות יומיומיות ועם הצורך להזין את גופנו כפי שהיה בטבע, אבל בסה"כ אנחנו אמורים להיות די עצלנים ולא פעילים מדי - רק מה שצריך בשביל לקטוף, לטפס על עצים (ולהתנדנד על הענפים), לאסוף, לאכול, לברוח, לשחק (כמו משחקי תופסת המלווים במהירות חמקנית, בזריזות ובתנועה רב כיוונית), להילחם לעיתים רחוקות - ותו לא. זה כיף להיות עצלנים. יש לכם עכשיו גושפנקא, מרשם. תהיו עצלנים פעמיים-שלוש ביום, ותדווחו לי על הצלחת הטיפול...
ד"ר תל-אורן: תוצאות הבדיקה הן לכשעצמן טובות ואמינות בלי קשר לפענוח הנלווה ולהמלצות הנלוות שבאות מהמעבדה בתדפיס התוצאות. הבדיקה הגנטית עצמה רק מצביעה על המבנה הגנטי שלכם, שלא ישתנה לכל אורך החיים שלכם, ולכן גם התפקוד הגנטי עצמו לא ישתנה, אלא אם כן אורח החיים שלכם ישפיע עליו ("יכבה" או "ידליק" אותו). אבל ה"פענוח" (התדפיס של המלצות המעבדה) של הבדיקה בוצע ע"י בני-אדם בעלי דעות תזונתיות אישיות ובחירות אישיות (שלמדו מהוריהם והורי הוריהם) שמשפיעות על המלצותיהם. הרבה יועצי תזונה אכן רגילים להמליץ על סויה כמאכל בריאותי בגלל הפיטואסטרוגנים שבסויה, אשר בחלקם עשויים לתרום לחילוף החומרים ההורמונאלי (ובחלקם עלולים לגרום נזק) בדיוק כפי שיש "מומחי תזונה" הממליצים על שתיית חלב "בגלל הסידן", תוך התעלמות מכל הנזקים שהחלב גורם והעובדה שהחלב גורם לבריחת סידן. כלומר, העובדה שאפשר למצוא משהו "טוב" לכאורה במזון פופולארי מסוים, הנתמך בהתלהבות ע"י הממסד הקשור לתעשיית המזון הענקית - אינה מצדיקה את השימוש היומיומי באותו מזון וודאי שאין כאן הצדקה לאכילת סויה לעיתים תכופות. שהרי הבעיות הנובעות מצריכת סויה תכופה הן בעיות משמעותיות, לדוגמה החלבון המורכב והמרוכז הגורם לעיתים קרובות לרגישות חיסונית ואלרגיות דחויות, לקשיים בעיכול, לעודף של חומצות שומניות מסוג אומגה 6, והיא חשופה לכימיקלים חקלאיים רבים (כמעט כל הסויה החקלאית אינה מגודלת בתנאים אורגניים) המומסים בתוך שומן הסויה וגורמים לנזקים רבים בכבד, במוח וביתר הרקמות. בנוסף, כמעט כל הסויה המגודלת באופן תעשייתי עברה הינדוס גנטי שמחמיר את האלרגניות שלה ועלול לגרום לנזק משמעותי ובלתי הפיך לחיידקי המעיים בגלל מעבר הגנים המהונדסים לתוך הגנום החיידקי, מה שמשפיע לרעה על תפקוד חיידקים חשובים אלה ופוגע בתפקוד מערכת העיכול. באופן כללי, פולי הסויה אף פעם לא היו מוצר מזון עד לפני כאלפיים שנה, ורק החקלאות במזרח אסיה הביאה בהדרגה לשימוש ארעי בסויה לגיוון טעם המזון. רק לאחרונה, כמעט לפתע, הפכה הסויה להיות מוצר מזון עיקרי בחקלאות המודרנית, וכשיש דבר כזה החקלאות "שוטפת את המוח" לאוכלוסיה וגורמת ל"מומחי תזונה" ואחרים להטמיע את המידע המסחרי ולחזור על מה שקראו ושמעו מאותה תעשיה אינטרסנטית ובעלת אמצעים (חברת מונסנטו המהנדסת את הסויה מגלגלת מיליארדים רבים בזכותה ומייצרת "מחקרים" התומכים בצריכת הסויה שלהם). התפקיד שלי כמחנך לבריאות הוא לנפות ולסנן את המידע הרווח, ולכן הפציינטים שלי לא יקבלו המלצה לגבי אכילת סויה למטרה בריאותית, למרות שאם הם יבחרו בעצמם להתפשר עם סויה אורגנית פעם בחודש או פעם בשבועיים זה לא יהיה נורא, אלא אם יש להם תגובה חיסונית חזקה מאוד. כלומר, על פי רוב זה לא יהיה סוף העולם. ואולם, פציינטים שיקבלו את ההמלצה של תזונאי המעבדה לאכול סויה בגלל תוצאות הבדיקה עצמה עלולים להתמיד באכילת סויה יומיומית וממושמעת בדבקות רבה, ואז יצוצו הבעיות של הפרוטאומורפינים (הסויה-מורפינים - פעילות דמויית אופיום ומורפין במוח, ובמערכת העיכול - עצירויות), בעיות של אלרגיות, רגישויות מזון, כל הנזקים הנוספים הנלווים לצריכת סויה, כולל תת-פעילות בלוטת התריס, פגיעה באיזון ההורמונאלי ודיכוי המערכת החיסונית (לדוגמה, החזירים שמאכילים אותם סויה משמינים מהר מאוד ומפתחים סרטן לעיתים קרובות - ראו ההרצאה על השומנים באתר www.TheTruthAboutYourFood.com). בדומה לכך, תזונאים ויועצי בריאות מסויימים חסרי רקע מדעי וקליני מעמיק יגידו לך לאכול קקאו כי יש בו אנטי-אוקסידנטים, תוך התעלמות מהתמונה השלמה של נזקי הקקאו, שעליה הרחבנו בסדנאות הקודמות. אף אחד מאיתנו אינו יכול לראות לחלוטין את התמונה בשלמותה, אבל אפשר וכדאי לעשות ניסיון אמיתי בכיוון זה, ומי שמגיע קרוב יותר לתמונה השלמה יכול לתת עצה יותר הבחנתית ויותר מבוססת על מדע טהור מאינטרסים כלכליים.
שאלה מהקהל: מה דעתך לגבי Bio-Identical Hormones?
ד"ר תל-אורן: הורמונים ביו-זהים הם אכן אחד מהטרנדים החדשים באנטי-אייג'ינג, שחדרו להוליווד ולאנשי האצולה האמריקאים לפני כעשר שנים. באופן כללי, במקום לקחת אסטרוגנים מהשתן של סוסה, כמו שהפרימרין היה, ועדיין, הפציינטים במקבלים במרשם (יקר מאוד) כימיקלים זהים להורמונים הנשיים או הגבריים - טסטוסטרון אמיתי, אסטרוגן שהוא Tri-Est Tri-estrogen)), שיש בו את כל שלושת האסטרוגנים, וכדומה. נכון שהורמונים ביו-זהים יהיו פחות רעילים, ופחות זרים לגוף. אבל - עדיין לא הייתי מסתמך עליהם באופן גורף, לאור כל הדברים שמניתי קודם בסדנת החיים הארוכים והבריאים. כל מי שיש לו בעיה עם האנזים - CYP1B1 (ציטוכרום P-450 11B) שהראיתי לכם אותו בתוצאות הבדיקה הגנטית, וגם למי שיש בעיה עם האנזים COMT, שדיברתי עליו קודם בסדנה זו, ולמי שיש מחסור באנזים MTHFR - יהיו להם בעיות בעיבוד הורמונים ובעיות בטיהור הורמונים ורעלים בכבד - לאנשים אלה כמות ההורמונים שהם יקחו בבת אחת כתרופה (בבליעה או בהזרקה, אפילו אם הם ביו-זהים) תהיה הרבה יותר גבוהה מהכמות שהגוף מייצר באופן טבעי (ייצור הדרגתי, המחדיר את ההורמונים טיפין טיפין למחזור הדם). לכן צריך להתייחס לכל מקרה לגופו; יש אנשים שעברו ניתוחים או הקרנות או טיפולים אגרסיביים אחרים (מוצדקים או לא מוצדקים) שפגעו בבלוטות שלהם ולכן יש להם חוסר מוחלט בהורמונים, ולכן ודאי שהם צריכים תוספת הורמונאלית; אבל נשים שיש להן עדיין את האפשרות להחזיר דברים לקדמותם - יוכלו להמשיך לייצר את הורמוני הסקס מבלוטת האדרנל, גם אם השחלות הפסיקו לייצר אותם. וגברים ימשיכו לייצר אותם גם בבלוטת האדרנל וגם באשכים. הורמון חשוב המאפשר לנו לייצר הורמוני סקס מסוג טסטוסטרון ואסטרוגן הוא הורמון ה- DHEA האמור להיות מופק מבלוטת יותרת הכליה ונמצא בחוסר משמעותי אצל רוב האוכלוסיה המבוגרת, בגלל פגיעה בבלוטה זו. ה- DHEA קיים כתוסף תזונה בארה"ב - נא לשלוח אימייל ל- Israel@ecopolitan.com כדי לקבל המלצה למקור מקצועי ומהימן של הורמון חשוב זה. החוכמה היא לאפשר לרמת הורמון ה- DHEA להישאר גבוהה כפי שהייתה בשנות ה- 20, ולכן אסור לעייף את בלוטת יותרת הכליה יותר מדי או לאפשר לסטרסורים כרוניים לפגוע בה. אם יש מספיק DHEA אנחנו יכולים ליצר מספיק טסטוסטרון ואסטרוגן. אם אין מספיק DHEA אפשר גם לקחת הורמון טבעי שנקרא פרגננולון (לא במרשם - שלחו אימייל כדי לקבל המלצה על מקור מהימן), שדיברתי עליו בסדנה בחלק על הורמוני המין, והוא ה"אמא" של DHEA - ממנו הגוף מייצר גם DHEA וגם פרוגסטרון. השילוב הזה מאפשר איזון טוב, בין הפרוגסטרונים לאסטרוגנים, שמקטין סיכונים (ברקמות המגיבות להורמוני סקס) באופן משמעותי, מכיוון שאנו מאפשרים לגוף לייצר את ההורמונים הסופיים מחומרי המוצא הטבעיים שלהם, במקום לקבל את ההורמונים הסופיים (המוגמרים) בכמויות גבוהות ומיידיות (בפולסים, לא בהדרגתיות טבעית). במקרים שבהם יש צורך גם בהורמונים המוגמרים (בגלל פגיעה ביכולת הייצור וההמרה של הורמוני המוצא) ניתן להשתמש במשחות שיש למרוח אותן בסבב (ברוטציה) על איזורי העור החלקים והעשירים בכלי דם בגוף, כל עוד המשחות האלה הוכחו כפעילות קלינית ומסוגלות לחדור דרך העור. טיפולים הורמונאליים אלה (גם משחות ההורמונים המוגמרים וגם הורמוני המוצא) אינם מחייבים מרשם רופא והם זולים בהרבה בהשוואה לטיפול תרופתי במרשם (דרך הפה, העור, או זריקות) של הורמונים ביו-זהים. השיקול הכלכלי עלול להשפיע על רופאים הוליסטיים המתעסקים בהורמונים מוגמרים ליצור "חבל טבור" המתמשך לאורך זמן (תלותיות מתמשכת) בינם לבין הפציינטים שלהם, ע"י מתן זריקות הורמונים יקרות מאוד שהפציינט לא יכול להזריק לעצמו בביתו. התלות הזאת כשלעצמה היא לא בריאה. אנשים צריכים ללמוד להיות עצמאיים בסופו של דבר, מה שגם מקטין את הסיכון לעליות חדות ברמת ההורמונים, העלולות לגרום לגוף לייצר פחות הורמונים ולהיעשות תלותי יותר בגורמים חיצוניים - בזריקות או בתרופות החזקות. שהרי ההורמונים האלה - הטסטוסטרון, האסטרוגן, הפרוגסטרון - הם הורמונים שייצורם קשור בפידבק שלילי - הגוף מייצר פחות כאשר מקבלים את ההורמונים מבחוץ - להבדיל מ- DHEA ופרגננולון שמשום מה, באופן מסתורי, אין להם מנגנון פידבק כזה; הפרגננולון קיים לחלקיק זמן קטנטן בגוף לפני המרתו וה- DHEA ממשיך להיות מיוצר בגוף גם כאשר לוקחים אותו מבחוץ. כנראה שזה חלק מההישרדות שלנו - בטבע היינו מדי פעם נפצעים או חולים במחלה חריפה, אקוטית, או מפתחים דלקת חזקה על מנת להביא לריפוי מהיר. דלקת זו, המיוצרת ע"י מערכת החיסון, חייבת להיפסק מהר בעזרת הקורטיזול שתמיד מיוצר בכמות גבוהה, על מנת לשכך כאבים ולאפשר תנועה או ריצה (בריחה) למטרת הישרדות. ה- DHEA נוגד את פעילות הקורטיזול ומאפשר רמת פעילות נאותה של מערכת החיסון. יתכן שבגלל זה הגוף שמר על יכולתו להמשיך לייצר DHEA - גם אם כמותו בגוף גבוהה - כדי לשמור עלינו מפני פעילות קורטיזול חזקה מדי הנחוצה להפחתת הדלקת, אך פוגעת ביכולתנו להתמודד עם חיידקים מזהמים, וירוסים ותאים סרטניים. לכן, להבדיל מהורמונים אחרים, מי שלוקח DHEA לא יסבול מהפסקת הייצור כתוצאה מפידבק שלילי, אבל כשהוא לוקח הורמונים יותר "סופיים" בשרשרת חילוף החומרים של ההורמונים - כמו האסטרוגן והטסטוסטרון - הסיכוי גבוה מאוד שהוא יפסיק לייצר אותם בעצמו ושהרמה שלהם תהיה גבוהה מדי כשהוא לוקח את המרשם, ונמוכה מדי כשהוא לא לוקח אותו. ואז הוא נעשה תלותי גם במטפל וגם בתרופה היקרה. אני מעדיף שבתור מטפלים ומטופלים נלמד קודם כל על הבעיות ההפיכות שבגוף שלנו ואיך ניתן לשפר את בריאותו העצמאית; כך שהדבר האחרון שצריך לעסוק בו מבחינה רפואית הוא הטיפול ההורמונאלי היוצר תלות ברופא ובתרופה. רופאים שמיד מתחילים את הטיפול במרשם הורמונים (בגלל מחסור תפקודי, לא פתולוגי (לא חמור), על סמך בדיקות) הם רופאים שלא רוצים לטפל בסיבות לבעיה אלא בממצאים עצמם. רמת ההורמונים מושפעת מיידית מהדיאטה, מהמצב התזונתי, הלחץ הנפשי, הסטרסורים השונים, והטראומות. לכן אפשר לשפר ולאזן אותם ע"י טיפול בגורמים אלה. ורק במקרה שהטיפול בגורמים נכשל לחלוטין אפשר לשקול טיפול הורמונאלי במרשם. כלומר הטפול ההורמונאלי הוא המוצא האחרון. אם מתחילים את הטיפול ישירות בהורמונים סופיים חזקים - כבר לעולם לא נדע מהי האמת לגבי יכולתנו לייצר אותם, ולכל חיינו נהיה תלויים באותם הורמונים במרשם, ולא נדע איך לשפר את כל הסיבות הרב-גורמיות שיצרו את אותה הבעיה מלכתחילה.
שאלה מהקהל: איך ספורטאי יכול להגדיל את מסת השריר?
ד"ר תל-אורן: קודם כל, אלמנט חשוב בשמירה על בריאות לאורך שנים הוא התנועה. אני בעד תנועה, יומיומית, מתמשכת - הליכה בעיקר, תנועה מתונה אבל קבועה. אם אין תנועה בפרקים הם יתחילו להתנוון וגם הגמישות שלהם תרד. כשרוצים בבריאות לשנים ארוכות יש להימנע מפעילות ספורטיבית קשה מדי לאורך זמן מדי כי זה גורם לסטרס, שחיקה, חומציות ברקמות, ולרדיקלים חופשיים ברמה גבוהה. אבל לעשות ספרינטים קטנים, לעשות Interval Training - כלומר הליכה מתונה ואז פתאום פעילות חזקה ומהירה כמו לברוח מנמר למשך דקה, ואז לחזור לתנועה יותר מתונה - זה דבר בריא וטוב וחשוב מאוד לפעילות מערכת השרירים, הרקמות החיבוריות, העצבים ומערכות אחרות. כדי להגדיל במכוון מסה של שריר אנחנו פועלים באופן מלאכותי שהוא לאו דווקא עומד בקנה אחד עם תוחלת חיים גבוהה. כלומר, משהו זמני שנותן לנו אולי תחושה טובה וביטחון עצמי או מפצה על בעיות אחרות, או שהוא בא כתוצאה מלחץ חברתי, שכפי שהרחבנו קודם בסדנה, הוא די נבוב בסך הכל. כלומר, בשביל מה צריך להגדיל שרירים? סתם כדי להוסיף משקל וסרבול לגוף, ומעמסה על כלי הדם והלב? לרוב, אלה שיש להם שרירים גדולים אין להם סיבולת גבוהה. יש לשרירים שלהם כוח אך הם לא יכולים לטפס בהימלאיה לאורך זמן עם משקל רב על גבם. הם סוחבים שרירים כבדים שאין להם הרבה מיטוכונדריות. אם אתה לוקח תוספי תזונה שעוזרים לך לייצר יותר מיטוכונדריות בשרירים - אז הגדילה של השריר יכולה להיות מתואמת גם עם הפעילות שלהם. אני לא מייעץ לך סתם להגדיל את נפח השריר, אלא אם אתה עושה זאת בצורה הרבה יותר כוללנית והוליסטית. ואז הנושא של המאקרו-נוטריאנטים (של אבות המזון והיחס בין צריכת השומנים, החלבונים, והפחמימות) נעשה חסר משמעות וחסר חשיבות. אתה לא צריך להוסיף יותר מ- 10-15 גרם של חלבון ליום מעל לכמות הבסיסית של 35-50 גרם חלבון ליום (כמות חלבון שאפילו צמחונים אדוקים עוברים אותה בהרבה), על מנת להשיג את מטרתך מבחינה זאת, ויתר הקלוריות הדרושות לאנרגיה הן שומנים ופחמימות בלאו הכי. כלומר, אין פה הבדל מאוד משמעותי בינך לבין אדם השומר על body composition קבוע (היחס בין השרירים לשומן וכו'), זה רק עניין של עד כמה אתה מוכן להתאמץ, בשביל דבר שהוא אולי לא שווה את המאמץ כל כך. ברגע שמפסיקים את המאמץ חוזרים אחורנית בלאו הכי, המסה שהתווספה נעלמת, והסיכון לפציעות הוא די גבוה. אנחנו אמורים להפעיל את הגוף והמוח לפי הצורך, כדי להתמודד עם בעיות יומיומיות ועם הצורך להזין את גופנו כפי שהיה בטבע, אבל בסה"כ אנחנו אמורים להיות די עצלנים ולא פעילים מדי - רק מה שצריך בשביל לקטוף, לטפס על עצים (ולהתנדנד על הענפים), לאסוף, לאכול, לברוח, לשחק (כמו משחקי תופסת המלווים במהירות חמקנית, בזריזות ובתנועה רב כיוונית), להילחם לעיתים רחוקות - ותו לא. זה כיף להיות עצלנים. יש לכם עכשיו גושפנקא, מרשם. תהיו עצלנים פעמיים-שלוש ביום, ותדווחו לי על הצלחת הטיפול...
