המאמר נכתב על ידי קימברלי, פציינטית של ד"ר תל-אורן.
הערות מאת ד"ר תל-אורן בשולי המאמר.
"כשכתבתי את המאמר הזה דמעות עלו בעיני פעמים רבות, מפני שלראשונה בחיי, אני נהנית מהחיים במקום להימחץ על ידם. בפעם הראשונה שפגשתי אותך, הרגשתי שאני נמצאת בקצה כוחותיי. לקחתי אז חמישה סוגים שונים של תרופות אנטי-דיכאוניות ליום, ולמרות זאת הדיכאון שלי לא הוקל. הרופאים שטיפלו בדיכאון שסבלתי ממנו באותו זמן היו אובדי-עצות ולא ידעו איך לעזור לי. הדיכאון שלי היה כל כך עמוק ופחדתי מאוד ממה שיקרה לי אם גם אתה לא תוכל לעזור לי. האפשרות של טיפול בדיכאון באמצעות תרופות טבעיות לדיכאון שינתה את חיי. לא הייתי כאן עכשיו, ולא הייתי כותבת את המאמר הזה לולא עזרתך. אני מודה לך מעומק לבי..."
"בזמן דיכאון - העולם נעלם. השפה עצמה. אין לך מה להגיד. כלום. לא שיחה בטלה, לא אנקדוטות. אי אפשר להביא שום דבר לכלל דיבור, כי הקול הפנימי כל כך עסוק בשיחה עם עצמו; איך אחיה? איך אסתדר בעתיד? למה להמשיך? דבר לא מחכה לי, כוחותיי אוזלים, אני מזדקנת... ואל מול פני הרעה הזאת - אין לך אפילו מילים שיגנו עליך מפני הריקנות. להפוך לאילמת בנוסף לחסרת תקווה." (קייט מילט)
דיכאון. המילה עצמה נושאת בחובה צליל מאיים, קודר, מעיק ומכאיב, של בדידות. עשרות מיליוני אמריקנים סובלים מדיכאון בכל שנה. ההערכה היא שעלות הטיפולים בדיכאון, יחד עם אובדן ימי-עבודה של הסובלים מדיכאון מגיעה באמריקה לעשרות מיליארדי דולרים לשנה.
דיכאון כונה בעבר "שפעת של הנפש", אבל כיום הוא מוגדר ביתר דיוק כחוסר איזון כימי או מחסור בסרוטונין במוח. אירוע דכאוני יכול להימשך שבועיים, חודש, חצי שנה וגם שנתיים ויותר. לאחר האירוע הראשוני, הסיכויים לאירוע נוסף אצל אותו חולה מזנקים ל - 50%, עם 4-8 אירועי דיכאון בממוצע.
הניסיון שלי עם אפילת הדיכאון החל בשנות ההתבגרות, עם אירועי דיכאון רבים שנמשכו עד לבגרות. כיום אני אישה בת 28 עם זיכרונות רבים של הילדות, שנות העשרה ושנות הבגרות המוקדמת, שעיקרם תְּהִיָּה - מתי יסתיים כבר הכאב של חיי היומיומיים. תמיד ראו בי תלמידה מבריקה שמסתדרת עם כולם, אינטליגנטית וחייכנית. איש לא ידע עד כמה נואשות היו תחינותיי לאלוהים בלילות מסוימים, שבהם לא רציתי להתעורר בבוקר.
במהלך שנות לימודי בקולג' והקריירה שלי לאחר מכן, נאבקתי במערכת יחסים מתעללת, בצריכת יתר של אלכוהול, ובניסיונות התאבדות. בשנים אלה נעזרתי בפסיכולוג שליווה אותי במסע הזה וסיפק לי תקווה כאשר לא יכולתי למצוא אותה. התחלתי להיפגש עם כמה פסיכיאטרים, שתמיד הציעו לי מינון גבוה יותר וקוקטיילים של תרופות נוגדות-דיכאון. האבחנה של המצב שלי נעה בין דיכאון לדיכאון בי-פולארי. התחלתי להיות יותר ויותר חולה מבחינה גופנית, והתמוטטתי ממה שייחסתי להשפעת התרופות האנטי-דיכאוניות.
לפני כשנה התחלתי לקרוא, לחקור, ולשוחח עם אנשים על שיטות אלטרנטיביות והוליסטיות לטיפול במחלות, במיוחד לטיפול בדיכאון. לאחר הרבה מחשבה ותפילה פניתי לעזרתו של דוקטור תל-אורן ממיניאפוליס. ניסיונו וגישתו המיוחדת עזרו לי להעלות את חיי על מסלול שונה לגמרי. בתמיכה של ד"ר תל-אורן והצוות שלו התחלתי להפחית בהדרגה את המינון של התרופות האנטי-דיכאוניות, ויחד עם זאת שיניתי את הרגלי התזונה שלי ועברתי להשתמש באלטרנטיבות טבעיות, לא-ממכרות ולא רעילות שד"ר תל-אורן רשם לי - עד שהפסקתי לחלוטין להשתמש בתרופות.בהתבסס על העיקרון שיש לאתר את הסיבות לכך שסבלתי מדיכאון במקום "לשים עליו פלסטר" של התרופות האנטי-דיכאוניות, התחלתי ללמוד במהירות על חוסרים בגופי, אשר גורמים לחוסר איזון כימי במוח שלי. למדתי על תהליכים כימיים בגופי ועל מה שעלי לעשות כדי לשמור על בריאותו. "לקחתי את עצמי בידיים" והתחלתי לעשות את מה שאני צריכה כדי לחיות חיים טובים יותר.
כמעט שנה עברה מאז וכל חיי השתנו, החל מלבישת בגדים צבעוניים ועד לשינוי מקום עבודה, יחסי ידידות יותר מספקים ויותר רוחניות. אני רואה את הפוטנציאל הטמון בכל יום, ואני מלאת תודה על כך שאני מסוגלת עכשיו לחוות את המתנה של החיים, מתנה שכמעט דחיתי קודם, פעמים רבות מספור.
דיכאון כרוך בסבל רב, בושה, מבוכה, בדידות וכאב. יש אנשים שמבינים את מהות המחלה ואחרים שמוצאים אותה מכבידה, מרגיזה, מכעיסה ומתסכלת. לרוע המזל, לא קל לצאת ממצב כזה באופן עצמאי - אחרת לא היה דבר כזה כמו דיכאון. דיכאון לא תמיד מגיע מבחירה, אבל קיימת בחירה בחיפוש אחר דרכים לחיות איתו, במקום להימחץ על ידיו. אני לא רואה את עצמי כמי שנרפאה מהדיכאון, אבל אני יודעת עכשיו מה הגוף שלי צריך כדי לשמור שהדיכאון לא ישתלט עלי. אני גם הרבה יותר מודעת לאופן שבו הגוף שלי עובד, מה נחוץ לו ואיך לטפל בו. דיכאון הוא כבר לא הזהות היחידה שלי, והוא לא מותיר אותי כלואה בכאב שלי, מבודד אותי מהפוטנציאל שבכל יום.
תקוותי היא שמי שתוהה אם יש אור בקצה של מנהרה מאוד אפלה שנוצרת על ידי הדיכאון, יקרא את המאמר הזה וישקול ברצינות לבדוק דרכים אלטרנטיביות טבעיות, כגון תרופות טבעיות לדיכאון. הגוף שלך יהיה איתך כל חייך וכדאי ללמוד למה הוא זקוק כדי לשפר את איכות החיים שלך בצורה הטובה ביותר. החיים אינם קשים כפי שהדיכאון גורם לך להאמין. האור בקצה המנהרה מצדיק את המאבק. לולא ד"ר תל-אורן וההדרכה שלו, כנראה לא הייתי רואה את האור הזה לעולם.
הערות מאת ד"ר תל אורן:
עברו כמה שנים מאז שהפציינטית שלי קימברלי כתבה את המאמר הזה, אך הוא נשאר רענן ורלבנטי היום כפי שהיה אז. אם משהו השתנה מאז שנכתב המאמר, הוא בכך שהתופעה של דיכאון חריף (מז'ורי) נעשתה נפוצה יותר והיא תוקפת ילדים וצעירים רבים יותר מאשר אי פעם בעבר. והגורמים הרבים שאחראים למחלה זו עדיין לא זוכים להתייחסות של הממסד הרפואי; התרופות היקרות, הרעילות ולרוב גם הלא יעילות, אינן יכולות לטפל בחוסרים התזונתיים ובחוסר האיזון ההורמונאלי שנגרם על ידי גלולות למניעת הריון ותרופות אחרות. הן לא מטפלות במחסור בוויטמין D שנגרם מחשיפה בלתי מספקת לשמש, ברעלים שבאוויר, במים ובמזון, ברעלים שנוצרים כתוצאה מבישול בטמפ' גבוהות או בבחירות תזונתיות שגויות (מזון מהיר הוא רק קצה הקרחון!), בהרגלי התמכרות הפוגעים בתאי הגוף שלנו וממריצים או מקהים את המוח באופן מלאכותי, בזיהום אלקטרומגנטי (מתח גבוה, טלפון סלולארי), בתפקוד לקוי או חוסר איזון של מערכת העיכול, רעילות במעיים - כל אלה ועוד גורמים לתפקוד לקוי של המוח. כדי לטפל בצורה נכונה בדיכאון ובהפרעות נפשיות אחרות, יש לבנות תוכנית טיפול מקיפה וכוללת שמתחילה באבחון נכון של הגורמים למחלה, וממשיכה בטיפולים המתבססים על הממצאים שהתגלו. בנוסף יש לטפל בגורמים חברתיים רבים הקשורים להפרעה.
