למה לצאת למסע בטבע?

מדוע החלטתי לעסוק בהרפתקאות של טיולים אקולוגיים שאני מארגן מסביב לעולם, כחלק מהמשימה של חיי ? אנשים רבים שואלים אותי מהי הסיבה לכך, במיוחד מאחר שאני כל כך עסוק בפעילויות רבות ופרוייקטים רבים שיזמתי ואני מנהל - המרפאות הרבות בארה"ב ומחוצה לה, המסעדות של אקופוליטן, קהילות של בריאות ברחבי העולם, פרויקטים באינטרנט, נסיעות תכופות למתן הרצאות רבות בעולם (וגם בארץ, מס' פעמים בשנה), רשת המאפיות ההיפואלרגניות ה"ירוקות" שפתחתי עכשיו, כתיבת ספרים, המצאות אקולוגיות ובריאותיות. שואלים אותי למה במקום לקחת חופשה ולנוח מעט אני הופך לפרקים למדריך תיירים ולוקח קבוצות לחצי השני של העולם.

הכוונה בעיקר לטיולים, לטרקים אקולוגיים ונופש בריאותי באסיה ואפריקה. לדוגמה, במרץ 2010 הדרכתי קבוצה לנפאל וסרי לאנקה, באוקטובר 2010 אקח קבוצה לטפס על הקילימאנג'רו, בנובמבר שוב טרק הומניטארי לנפאל, ובפברואר 2011 אני מתכוון לקחת קבוצה לספארי בטנזניה; ויש עוד פעילויות - יש קבוצות ליקוט ליומיים שלושה כל שבועיים בוויסקונסין בזמן הקיץ, שגם בהן אני מרגיש כמו מדריך תיירים. אולי יש סיבה לפעילויות אלה שמתאימה לרעיון הכללי של חיי, ולא רק 'התמכרות לעבודה'?

הכל התחיל ב- 1998 כשביקרתי בנפאל לראשונה, במקום שבו מתים מובאים לשריפת גופותיהם ופיזור אפרם בנהר הקדוש בגמנטי שבקטמנדו. על המרצפות במקדש של שיווה היו מונחות גופות של מבוגרים וצעירים, עשירים ועניים - כולם מצפים לאותו גורל אחרון.

ואז חשבתי, זה היה יכול להיות אני. כל כך קל למות, והמוות כל כך לא צפוי - כפי שנוכחתי לדעת פעמים רבות גם בילדותי וגם כרופא, אך משום מה מיאנתי עד אותו יום להפנים עובדה זו. וכל האנשים האלה אספו (מעט או הרבה) רכוש ונכסים במשך חייהם (הקצרים או הארוכים) אך כל זה נשאר חסר משמעות מאחוריהם. מה הטעם בכל המאמץ הזה לצבור דברים חומריים כל חיינו?

רוחניות אינה דווקא קשורה לדת. היא כל דבר שהוא מעבר לחומרנות. גם אם שומרים על הטבע ועל קיימות, על זכויות בע"ח וכדומה - מדובר בפעילויות רוחניות, מכיוון שאף אחת מהן אינה מתמקדת בדברים חומריים.

 עד 1998, גם אני עסקתי בצבירה של נכסים חומריים, בין אם עבדתי כמוזיקאי, מורה, דוקטור לכירופרקטיקה, כרופא כללי, מרצה, או כתזונאי. אבל אז הפנמתי שמה שאני צובר באופן חומרי אינו משנה הרבה לאף אחד (אפילו לאלה שהכירו לי טובה בשל העזרה המקצועית שקיבלו) וגם לא לי עצמי; לעומת זאת, מה שאני עושה למען אנשים אחרים ולמען הסביבה - עושה הבדל משמעותי לאנשים רבים. תובנה זו הביאה אותי להכיר בעבודתי למען האקולוגיה והבריאות כייעוד חיים ולא כמקור פרנסה גרידא.

זה הרגיש ממש טוב, להיות קשור לייעוד או מטרה. מתוך התלהבות וסקרנות לגבי היעוד שמכרי הציבו לפניהם, שאלתי על כך אנשים שעבדו איתי, והתאכזבתי להיווכח שרוב רובם לא ידעו מהו ייעודם או 'משימתם' - כפי שאני לא הייתי מודע לכך בעבר. והרי חוסר המודעות הזה גורם לחומרניות שהיא אנטי-אקולוגית בהווייתה... ואז חשבתי שאולי המשימה שלי צריכה להיות לא רק לעבוד למען שינוי לטובה בחיים של אנשים ובסביבה, אלא גם לתת הזדמנויות לאנשים אחרים לחוות חוויות מעוררות השראה, על מנת שיוכלו גם הם ליצור אדוות בחברה שסביבם, שיחישו ויעצימו את ההשפעה החיובית הכוללת.

הרצאה כגון זו היא קצרה מדי מכדי לגרום לאנשים לצאת מ'אזור הנוחות' שלהם ולהביא לשינוי. צריך יותר זמן, לפחות שבועיים שלושה, על מנת לעזור לאנשים לעבור שינוי אמיתי בתודעה ובהבנה שלהם, באורח החיים שלהם, ובבחירות המזון היומיומיות שלהם. ניתן ללמוד הרבה כשרואים את הטבע, כיצד אנשים חיים, וכיצד חיו במקומות אחרים, לא רק במשך 20 השנים האחרונות אלא במשך מאות ואלפי שנים.

אנו יודעים הרבה על תעשיות המסתמכות על "כביסה ירוקה" ועל "ביצי חופש" ו"מזון בריאות" כביכול, שמוצעים בשווקים. רוב האנשים בעלי רצון וכוונות טובים נופלים בפח ותומכים כלכלית בתעשיות אלה, הגורמות נזק רב לאדם ולסביבה - ברוב המכריע של מוצריהם. בטיולים אלה אני משתדל להקנות מידע על מזון ואורח חיים ברי קיימא.

כשאנו מבקרים כפרים במקומות נידחים אנו רואים כיצד המקומיים שם חיים, מה הם אוכלים, מהו מחזור החיים שלהם? איך הם חוגגים ובמה הם עובדים? איך הם מפיקים אנרגיה? האם הם מפיצים מזהמים לאוויר או כורים חומרים מקליפת כדור הארץ? באיזה שמנים הם מבשלים? האם הם משתמשים בחומרי הדברה ודישון? האם הם מסתפקים במה שיש להם ואיך מתנהלים חיי המשפחה שלהם? האם הם מאושרים?

אושר הוא מילה חמקנית. אם אתה מחפש את האושר, כנראה אינך נהנה ממנו. ואם אתה מחפש בריאות כנראה אין לך אותה. מדוע איננו יכולים לקחת את הבריאות והאושר כמובנים מאליהם? אחת הדרכים להשגת האושר היא ללמוד להסתפק במועט, ולנהל חיים שהם יותר פשוטים וברי קיימא, כפי שניתן לראות כשמתיירים בארצות שעדיין לא התפתחו.

בעבר אדם היה יכול להיות מאושר מקריאת ספר. התקשורת שלנו הפכה להודעות ס.מ.ס קצרות. הפכנו לתיירים של החיים במקום לחיות אותם. אבל בארצות המרוחקות אנשים קשורים יותר לאדמה ולמשפחה שלהם והם מבינים את התפקיד שלהם, שהוא גם חלק מהייעוד שלהם, והם מרוצים.

מסיבות אלו אני לוקח קבוצות להרפתקאות/טיולים אקולוגיים וגם לטיולי ליקוט בוויסקונסין במשך הקיץ. גם יומיים שלושה מספיקים כדי לראות שניתן ללקט בטבע את כל המזון הנחוץ לנו במשך 6 חודשי הקיץ. במקומות אחרים ניתן ללקט מזון במשך כל השנה - כפי שהיה מובן מאליו במשך עשרות אלפי שנים. אין חובה לקנות מזון בסופרמרקט.

בנוסף, ההכנסות מכל קבוצה שאני מדריך בטיולים אלה נתרמות לפרוייקטים הומניטריים התומכים בתוכניות רפואיות, פרוייקטים לפיתוח קיימות ולבתי ספר בכפרים נידחים בנפאל ובהודו.  חלק קטן מההכנסות גם תומך בפעילות מרפ"י, המרכז לרפואה פונקציונאלית בישראל.

גם אני מחפש הזדמנויות לשפר את יכולתי כמרצה, ככותב מאמרים וספרים וכרופא.   בזמן המסעות ההומניטריים האלה האנשים בקבוצה לעיתים קרובות שואלים אותי שאלות מעמיקות ומאתגרות, באמצע השיחות שאנו עורכים בנושאי התזונה, הרפואה, האנתרופולוגיה, הטבע, הבריאות והקיימות.  למדתי דברים רבים בשיחות אלו, שיכולתי ליישם בחיי, ללמד רבים אחרים ולהוסיף להרצאותי.

לאבד את הפחד מהטבע - זוהי סיבה נוספת לכך שאני לוקח אנשים לטיולים וליקוטים אלה. החקלאות גרמה לנו לפחד מהטבע. חברות התרופות גרמו לנו לפחד לצאת לטבע לזמן משמעותי, שמא לא נוכל להשיג את התרופות שרשם לנו הרופא. חברות הפרסומות גרמו לנו להתרחק מהטבע ולהיות קשורים ומכורים למוצרים שלהם. אנו פוחדים מהסביבה שהיתה פעם טבעית לנו. אבל נסיעה לנפאל או לטנזניה, ביקור בכפרים הרריים או טיפוס על הקילימנג'ארו, ולימוד מהחיות בסביבה שאין בה כל התערבות של בני אדם, גורמים לנו לכבד יותר את מקומנו בטבע, שגם הוא עשוי להיות חלק מייעודנו.

סיבה נוספת היא פשוט - כדי לתרגל את הגוף. בני אדם הם חיה עצלה ממש כמו חיות אחרות, שלא יוצאות לג'וגינג או למועדון הכושר. אנו אמורים לנוע במתינות במשך זמן רב, על מנת ללקט מזון. אבל כדי לשרוד, החיות בטבע זקוקות לקטעים קצרים לא תכופים של פעילות אינטנסיבית כדי לצוד או לברוח, או כדי להילחם על נקבה. אם כך למה לא לנסוע 3 פעמים בשנה לאיזה גן עדן מרוחק או לטיפוס על הר, עם מזון טבעי וטבעוני ואויר נקי. בטיולים האלה אנשים מאבדים משקל וצוברים חוויות, השונות מאוד מהאוויר הממוזג של מועדון כושר וממלונות של חמישה כוכבים.

אנשים פוחדים מהטבע, מכל מה שזז. אתה רואה פרי על צמח קקטוס ומחליט לא לקטוף אותו בגלל שכמה קוצים עלולים להיתקע בעור הדק והעדין שלך. אבל אפשר להוציא את הקוצים, ומה עם העונג שבאכילת הפרי ישר מהצמח? נעורים פירושם להסתבך קצת בצרות. לא להישאר בתחום של הנוחות. אנו נעשים זקנים, אלא אם אנו משאירים את עצמנו בתחום של אי הנוחות, ואז יש לנו יותר חוויות ויותר אושר, שהוא חשוב כדי להיות בריאים. כשאתה מטפס על הר ויודע שאתה עשית זאת, וזו הדרך שעברת, הכאב והזיעה חולפים אבל תחושת ההישג והחוויה נשארים.

קיבלתי מכתבים רבים מאנשים שהיו בטיולים האלה, שסיפרו לי עד כמה משני חיים הם היו. חלק מהאנשים החליטו ללמוד על תזונה, בריאות וקיימות בעקבות המסעות האלה וחלקם אף הפכו למדריכי תזונה דרך תוכנית הלימודים האינטרנטית המוצעת באקופוליטן.