גישה חדשה ומרגשת לפיתרון אתגרים גופניים-רגשיים עמוקים, חמקמקים ועמידים.
ניתן להגדיר בריאות כמצב של שלמות גופנית, חברתית, נפשית ורגשית. שלמות אמיתית דורשת השקעה בבריאות בכל הרבדים; כשחלק אחד במערכת לא מתפקד הוא משפיע על כל החלקים האחרים. מטפלים בני זמננו פיתחו דרכים חדשות להתייחס לקשר בין הבריאות הגופנית לנפשית.
הפקת המיטב משיטות טיפול אלה ואחרות דורשת הבנה עמוקה של המשמעות וההשפעה של גורמים היסטוריים ותרבותיים שונים (כולל מורשתם של דורות קודמים) שעליהם מתבססים המחלות ודפוסי ההתנהגות הנוכחיים של המטופל. התהליך האינטראקטיבי של מציאת גורמים אלה (לפני התחלת הטיפול בהם) יכול להעשיר את המטפל כשם שהוא מעשיר את המטופל. אף שהאחריות לטיפול ותשומת הלב לבעיות המרכזיות נמצאות בעיקר בידיו של המטפל, כדי להשפיע על ריפויו של המטופל נדרשים הן המטופל והן המטפל להיפתח ולהצליח לחקור את ההיסטוריה ואת הדפוסים חוצי הדורות שקובעים איך ומדוע מציג המטופל תגובות מסוימות לטראומות או לחצים מסוימים, כדי לפתור במהירות וביעילות רבים יותר את אתגריו הרגשיים של המטופל. עליהם להשקיע תשומת לב מיוחדת לתגובות נרכשות מדורות קודמים ולאורח חיים שמשפיע או קובע תגובות אלה. המטפל והמטופל חוקרים כיצד התגובות המשפחתיות חוזות את הבעיות הנוכחיות ומעריכים את תקפותן של התגובות ההיסטוריות למצב הנוכחי. תהליך מציאת הדפוסים ההתנהגותיים כלול במה שנודע כחקר יוחסין רב שכבתי חוצה דורות (MTTG), מושג שקבעו יואלי ופרטוס בשנת 2005.
באמצעות שילוב מידע היסטורי מה-MTTG עם המתודולוגיות של EMDR ו-BSP, נוצרת תחושה עמוקה יותר של בריאות ושלמות.
PTSD ופיתוח MTTG
MTTG התפתח מחיפוש הבנה עמוקה יותר לתסמיני לחץ פוסט טראומטי או הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTS ו-PTSD). חוקרים הסתקרנו לגלות מדוע לא כולם מפתחים PTS/D לאחר משבר ומדוע כל חולה PTS/D מפתח תסמינים שונים. זאת ועוד, אירוע טראומטי זהה שחוו אנשים שונים עשוי להוביל לתוצאות שונות לחלוטין בכל אחד מהם. נראה שההיסטוריה המשפחתית, המורשת ואורך החיים קובעים אם יפתח האדם PTSD, ונראה שגורמים אלה קשורים לסוג התסמינים שיסבול מהם ולחריפותם. כדי להבין את תגובת ה-PTSD לאירועים טראומטיים יש להבין את דפוסי ההתנהגות הרב שכבתיים חוצי הדורות שנוצרו בכל מטופל.
להבין MTTG
מטופלים תמיד מציגים נרטיב היסטורי שמציג דפוסים התנהגותיים שמופיעים שוב ושוב בסיפורים שהם מספרים למטופל. הדפוס ההתנהגותי הוא המפתח להבנת הרובד העמוק ביותר של ההיסטוריה הרגשית ה"מוטבעת" של המטופל, אף על פי שלכל סיפור יש טעם, צבע, משקל, מלודיה וקצב משלו.
מחקרים רבים לאורך השנים עם מטופלים רבים הראו שהבעיות וההפרעות הנוכחיות של המטופלים הן בעיקר "התנהגות חוזרת" של תגובות נרכשות מהילדות למשברים ש"מרגישים להם דומים". כאשר המטפל מאזין למטופלים המספרים על אירועים בחייהם ועל תגובותיהם לאירועים אלה, מיד מתגלה דפוס התגובות הלקויות של המטופלים. תגובות אלה הן תוצר התרבות והמורשת של דורות. אלה הן תגובות שנלמדו או אומצו בעבר כמשאבים חיוביים, כשיטת התמודדות עם מצבים מאיימים היסטוריים, בדיוק כפי שאנו רוכשים נימוסי שולחן ושאר דפוסי התנהגות.
ה-MTTG נועד לזהות את דפוסי ההתנהגות השלילית והמשאבים הנרכשים שנשמרו מדורות קודמים. בחינת ההיסטוריה הרב שכבתית מועילה הן ככלי לטיפול כללי והן להתערבות בעת משבר. זיהוי השפעת הגורמים ההיסטוריים והתרבותיים שנלמדו בעבר עשויים לאפשר למטופל ולמטפל לפענח ולבחון את מידת התאמתן של תגובות היסטוריות למצב הנוכחי. בחינת דפוסים חוצי דורות מסייעת למטופל ולמטפל לזהות את המקורות ההיסטוריים האפשריים של התגובות הלקויות הנוכחיות.
אנו נושאים עמנו את זיכרון התגובות של הורינו ומשפחותינו ששימשו אותם במצבים קשים. תגובות אלה, חיוביות ושליליות כאחת, כלולות בדפוס התגובות שלנו לטראומה במצבים דומים. באמצעות תהליך הטיפול יכולים המטופלים לשלוט בתגובותיהם ולשחרר את אלה שכבר לא משרתות אותם. ההערכה המקיפה של ה-MTTG להשפעות התוך - והחוץ - דוריות על המטופל מבליטה במהירות חולשות, כוחות ומשאבים שעברו אל המטופל בירושה, ויוצרים את ההיסטוריה שלו. בדרך זו מקבל המטופל נקודת מבט על מצבו ומבין שביכולתו להתגבר על המשבר, לשרוד אותו ולהתאושש ממנו.
ככל שאנו מתבגרים אנו מבינים שייתכן שהמשאבים שלנו להתמודדות עם משברים כבר לא פועלים ועלינו לפתח יכולות התמודדות חדשות כדי לא לפתח התנהגות לקויה. המטרה היא להחדיר לזיכרון שלנו דפוסי התנהגות יעילים יותר להישרדות בעולם של ימינו.
EMDR - ניהול משאבי מידע מזורז
פרוטוקול חקר היוחסין הרב שכבתי חוצה הדורות (MTTG) התפתח בו זמנית עם מה שמכונה "EMDR - פרוטוקול ניהול משאבי מידע מזורז" (פרוטוקול EMDR-AIR יואלי ופרטוס, 2009) כאמצעי לפרישת הסיפור שמכיל את כל התגובות שהמטופל מציג בחייו, תגובות שלעתים מגיעות לממדים "תיאטרליים" לאחר מצבים מלחיצים, משבר או טראומה. פרוטוקול AIR, המשמש כתוספת ל-EMDR, פותח למציאת דפוסי התנהגות היסטוריים, תרבותיים ונרכשים של המטופל.
פרוטוקול AIR מחפש את המידע ההיסטורי בתוך חיי המטופל, שעה ש-MTTG מחפש דפוסי התנהגות חוצי דורות שנמצאים בסיפור של המטופל.
פרוטוקול AIR מחפש את הסיפור ההיסטורי שיצר את אותו דפוס תגובות שיצר האירוע הנוכחי. כשהמטופל מזהה היכן הופיעה תגובה זהה במהלך ההיסטוריה, הוא מוכן לטפל בבעיה.
פרוטוקול MTTG מתמקד בהיסטוריה של דורות רבים, שמעניקה גישה למידע על התנהגות שעוברת בירושה ומאפשרת למטופל לקבל נקודת מבט שהייתה בלתי אפשרית עבורו במצבו הטראומטי. הניסיון בתהליך זה הראה שכאשר המטופל והמטפל חושפים את שורשו של דפוס ההתנהגות, לעתים מתרחש קתרזיס, ותגובת הלחץ בנוכחית נפתרת ברובד עמוק יותר.
שעה שפרוטוקול AIR הוא תהליך קבוע ובר למידה, ה-MTTG החדש יותר מאפשר לחשוף את ההיסטוריה באופן יותר עמוק ואינטואיטיבי שנובעת מהסקרנות ותשומת הלב לפרטים של המטפל. הסקרנות והעניין שמפגין המטפל להיסטוריה של המטופל מקנים למטופל כוח רב.
MTTG, EMDR ו-AIR הם מקשה אחת. יחדיו הם פורשים ביעילות את ההיסטוריה והמורשת של המטופל ומספקים מפת דרכים שמזרזת את הריפוי הרגשי, וכתוצאה מכך גם את הגופני, של המטופל.
תהליך ה-MTTG
תהליך ה-MTTG הוא מאמץ משותף של תיאום ולמידה בין המטופל למטפל. במהלך השעות הראשונות של הטיפול עליהם ליצור מרחב עם אמון, כבוד, עניין אמיתי ואמונה ביכולות של כל אחד מהם להתמיד בתהליך הריפוי. התהליך פועל היטב כאשר יש למטפל עניין וסקרנות אמיתיים בבעיות של המטופל, בתחושותיו הגופניות, בהשקפת עולמו ובבחירת תסמיניו (שעשויים לעתים קרובות לחקות, בחלקם או בכללותם, דפוסים שנרכשו מדורות קודמים).
המטופל מוזמן לספר את הנרטיב שלו, בזמן שהמטפל מקשיב בקפידה ומקבל את הסיפור יחד עם ההדגשים הרגשיים של הנרטיב, האנשים המעורבים בו ודפוסי ההתנהגות, ובו זמנית רושם כל אות חזותי שמופיע. אף שפרוטוקולי MTTG ו-AIR כוללים שאלות מונחות, על המטפל להשתמש באינטואיציה שלו להוספת שאלות שיציגו את התמונה במלואה. התהליך דורש הבנה אמיתית של המטפל לרבים מיסודות ההיסטוריה של המטופל, וכן לכל טראומה חוץ-דורית ותוך-דורית, כדי "לחבר את הנקודות" ולמצוא את מקור הרגשות ה"תקועים" והחרדה ה"טבועה" - שהם הגורמים הראשיים לתסמיני PTS/D -על מנת להביא לריפוי.
תהליך ה-MTTG לא חוקר רק את תולדות חייו של המטופל - הוא מבקש לאסוף מידע על שלושה עד חמישה דורות ולבחון אירועים ברמה האינדיבידואלית, החברתית-תרבותית והעולמית של כל אדם שמופיע בהיסטוריה של המטופל. הוא יוצר מפה הכוללת היסטוריה משפחתית, אורח חיים, ימי הולדת, מידע תרבותי, השקפות עולם ומנהגים משפחתיים באירועים היסטוריים ובחגיגות. מציאת הסיפורים הראשיים מאפשרת הן למטופל והן למטפל להתוודע ולקבל גישה למקורות הכוח ולמשאבים ההיסטוריים שאפשרו לדורות הקודמים לשרוד. מידע זה מאפשר למטפל לזהות דפוסי התנהגות זהים ושונים מאלה של דורות קודמים. באמצעות בחינת ההיסטוריה של דורות רבים נחשפות התנהגויות שעברו בירושה מדורות קודמים והמטופלים יכולים "להתפתח" וליצור תגובות משלהם, ובו זמנית להשתחרר מאלה שכבר לא משמשות אותם. באמצעות שחרור מדפוסי התנהגות ישנים יכולים המטופלים לשנות את תגובתם לבעיות הנוכחיות ולהגיע לריפוי אמיתי. מכאן ש-MTTG נדרש כדי להעיר את המטופל ברמה הקוגניטיבית, וכך לזרז את פעולת ה-EMDR/BSP.
הסיפור של מישל
מישל היא ילדה בעייתית עם פחדים, פוביות והתנהגות משונה שאין להם הסבר. היא בת למשפחה אוהבת ותומכת. הוריה וסביה של מישל דאגו לה ולא הצליחו למצוא הסבר לחרדה ולדיכאון שלה. יום אחד היא הגיעה לפגישת טיפול במשחק ובחרה לשחק בכמה בובות קטנות ובית הבובות שלהן.
רוב הילדים מניחים את הבובות במיטות, בכיסאות או בחדרי המשחק. שעה שהמטפל צפה במישל משחקת היא נטלה בובה קטנה והניחה אותה בתנור המטבח. עיניו נפערו לרווחה בתדהמה; הוא גילה את ההסבר לחרדה של הילדה.
הורי-סביה של מישל היו ניצולי שואה. סביה והוריה הקפידו להרחיק מהבית את החרדות והקשיים שנבעו מהשואה. מישל ספגה והביעה סיפורי אימה שככל הנראה נידונו כשמשפחתה חשבה שאינה יכולה לשמוע או להבין.
הילדה קלטה תנועות, ריחות, נימות קול ושאר "אמירות" גופניות (סימנים עדינים אך חושפניים) שניתן לקטלג כ"אנרגיה שלילית". מאוחר יותר החלו תגובותיה לגירויים בחייה לחקות את התגובות לאירועים שהחלו את התהליך.
זה עשוי להתרחש כשהילדים צעירים מאוד, במהלך התקופה הפרה-ורבאלית - עד גיל שלוש בערך. בתקופה זו יש לילד טווח זיכרון קצר וייתכן שאינו יכול לתקשר בשלמות וביעילות. אבל הילד יכול לחקות בגופו את החוויות הרגשיות של המבוגרים. אלה בעיקר תגובות פרה-ורבאליות לאירועים סביב הילד שטומנים בחובם חרדה או דיכאון. החרדה "אצורה עמוק בגוף" וכך יוצרת דפוסי התנהגות החוזרים ונשנים במהלך השנים.
EMDR ו-BSP יכולים להסיר את החרדה ברמה ה"תאית" העמוקה. כפי שתיאר אחד המטפלים את התהליך - באופן תיאורטי "מאפשרים הטיפולים האלה לרשת המקושרת של התאים 'לשחרר את החומר' שבאופן תיאורטי סופג את החרדות" ואת שאר הרגשות השליליים. "שחרור" זה מתבטא לעתים קרובות באופן גופני כדמעות, פיהוקים, גיהוקים, קרקורי בטן או כל תגובה גופנית אחרת. כששחרור זה מתבצע, "רשת התאים מתנקה", וניתנת לה האפשרות "להתחדש" ולתחבר מחדש ללא העול הרגשי ה"מאוחסן".
הסיפור של ג'סיקה
לג'סיקה הייתה חרדה קשה מטיסות. ההיסטוריה שלה חשפה שורשים ל"פוביה" הזו הן בחוויות הילדות הפרה-ורבאלית והן בטראומה מדורות קודמים. כשג'סיקה הייתה בת שלושה חודשים בלבד נפטר דודה בהתרסקות מטוס. כתוצאה מכך סבלה אמא של ג'סיקה מפחד מטיסות, שהתפתח לפחד מכל סוגי התאונות. האם סבלה מטראומה נוספת כשבעלה הראשון שב משותק מווייטנאם, וזה הוביל לחרדות ולפניקה. ג'סיקה חיקתה את דפוס ההתנהגות הזה בפחד מטיסה שלה, שפנים רבות לו.
באמצעות גישת MTTG הצליח המטפל לפרוץ את הגבול המוגדר של הטיפול הפסיכולוגי שידגיש את חוויותיה של ג'סיקה, כדי לראות מה השפיעה עליה לפני כן. בחינת ה-MTTG שלה חשפה כיצד שיקפה חרדתה את זו של אמה ואף של דורות קודמים.
יש חשיבות רבה בתהליך הריפוי לידיעה מי חווה את הטראומה הראשונית. אם המטופל והמטפל לא יכולים לקבוע את מקור הבעיה, התסמינים עלולים לשוב ולהופיע במקום ובזמן אחרים. ברגע שהמטופלים מזהים שדפוסי ההתנהגות הנוכחיים שלהם הם תגובות נרכשות ולא עצמאיות, הם יכולים ליצור תגובות הולמות יותר לאירועים בחייהם.
בזמן שטיפולי ה-EMDR וה-BSP מתייחסים לטראומות מהן סבל המטופל, הרי שבאמצעות המידע הנוסף שמתקבל מחקר היוחסין הרב שכבתי חוצה הדורות (MTTG) ביכולתם להגיע לגורם העמוק ביותר של הבעיה. מטפלים גילו שזו ההיסטוריה שרובצת מתחת לפני השטח שמותירה את המטופל תקוע בחרדה או בדפוס התנהגותי, לאו דווקא הטראומה עצמה.
הסיפור של מינה
לאחר תאונת מסוק שגרמה למותם של עשרות חיילים, הגיעה חיילת צעירה בת 18 לעזור. בזמן שליקטה שיירי אדם היא עצרה לרגע ונשאה מבטה לשמי הליל הבהירים. הכוכבים הבוהקים ויפעת הירח גרמו לה לחייך. כששבה והביטה בקטל הנורא תקפה אותה תחושת אשמה קשה על כך שחייכה בלילה כזה. היא חזרה למיטתה ונותרה בה כמה שבועות עד לבואו של המטפל ב-EMDR. מעשיה העיקו עליה והיא התקשתה לדבר על החיוך שלה. טיפול ה-EMDR אפשר לה להתייחס לחיוך שלה, להשתחרר מתחושות הבושה והאשמה ש"תקעו" אותה ולשוב לתפקד.
כאשר הצליח המטפל לסייע למינה לזהות את החיוך כמקור הטראומה הנוכחית שלה, היה ביכולתה להשתמש בהיסטוריית ה-MTTG שלה כדי להבין מדוע השפעתו עליה הייתה כה רבה. במצב כזה עשוי המטפל לגלות שכאשר הייתה המטופלת ילדה קטנה היא ננזפה כי חייכה למראה כעסו של אדם אחר, או שמא אחד מבני הדורות הקודמים נענש כי לא התייחס ברצינות למוות. המטפל משתמש ב-MTTG למציאת אירועים בתקופת הילדות או בדורות קודמים שהטביעו במטופלת את התגובות האלה, שאינן שימושיות או מועילות לחיי היומיום. כל דפוסי ההתנהגות התפתחו כדי לסייע או להגביר את סיכויי ההישרדות, אך דפוסים המתאימים למצבים מסוימים עשויים לגרום ליקויי התנהגות במצבים אחרים. החיוך של מינה על שמי הליל לא מנע ממנה לכבד את גופות החללים ולסייע בפינוי ההריסות, אך האשמה הכבדה שחשה מנעה ממנה לתפקד בחייה.
לסיכום
הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים (EMDR) ואיכון מוח (BSP) הן שיטות טיפול חדשניות שמאפשרות למטופל להשתחרר מטראומות ומדפוסי התנהגות ישנים ובו זמנית מעודדות ריפוי ברמה התאית העמוקה. באמצעות שימוש בחקר יוחסין רב שכבתי חוצה דורות (MTTG) ופרוטוקול ניהול משאבי מידע מזורז (פרוטוקול EMDR-AIR), יכולים כעת המטפלים לזהות בקלות רבה יותר את הגורמים שמשפיעים על בריאות המטופלים. מטפלים קשובים ורגישים יכולים להעריך ולהבין את השושלת, ההיסטוריה והמורשת של המטופלים כדי למצוא "יעד טיפולי" או אבן בוחן לתהליך, שיתאימו במידה הטובה ביותר לכל מטופל. במהלך השנים האחרונות התפתחו השיטות הללו לגורמים המשפיעים ביעילות רבה יותר על המטופל, ומאפשרים לו לשקם את הערכתו העצמית ובטחונו העצמי, מגבירים ומזרזים ריפוי רגשי ומשפרים במידה רבה את איכות חייו.
