בטן של חיטה

ההקדמה שכתב ד״ר עדיאל תל-אורן לספר ״בטן של חיטה״, שיצא בהוצאת ״פוקוס״.


הודות לספרים עדכניים (כולל הספר "רגישות לגלוטן" בהוצאת פוקוס, והספר שלפניכם) המודעות בישראל לנושא החיטה המאיימת על בריאותה של מחצית מהאוכלוסייה, הולכת ועולה, כפי שמומחש על-ידי הופעתן של מאפיות ללא גלוטן בארץ כמעט באותה תכיפות שבה מבצבצים נבטי הכוסמת לאחר ההשריה...

ארבעת החלבונים העיקריים המעוררים תגובה חיסונית במערכת העיכול המודרנית – הנחשפת להם מדי יום בגלל אכילת מזונות מתועשים מחקלאות-המונו חסרת הגיוון – הם חלבון החיטה (גלוטן), חלבון החלב (קזאין), חלבון הביצה (אובאלבומין) וחלבון הסויה. אלה הם חלבונים מורכבים מאוד, המזוהים על-ידי המערכת החיסונית שבצינור העיכול כאלמנטים זרים שיש לייצר נגדם נוגדנים כדי לנטרל אותם. כך הם גורמים לדלקתיות רב-מערכתית, למחלות אוטואימוניות (בהן הגוף מייצר נוגדנים התוקפים את הרקמות של עצמו), לנזקים הורמונליים ולהשמנה בטנית. תגובה זו מתעצמת בהדרגה וגורמת לדלקתיות גוברת, הפוגעת במערכת העיכול ובמערכות אחרות, כפי שמסביר היטב מחבר ספר מעניין זה, המתמקד בחלבון החיטה המודרנית (שעברה הכלאה מרובה בעשורים האחרונים ונעשתה ״זרה״ לנו יותר) בגלל הנזק החמור שהוא גורם לחצי מהאוכלוסייה המערבית.

גם חלבונים נפוצים אחרים עלולים להיות "אשמים" אצל אחוז ניכר מאיתנו, על-פי הנטיות הגנטיות שלנו, הרגלי האכילה (תדירות החשיפה וכמותה), ההיסטוריה הרפואית, ועיתוי החשיפה אליהם (אכילתם בזמן של מתקפה חיסונית וייצור נוגדנים מוגזם מגבירה את הסיכון להתפתחות רגישות). לדוגמה: ישראלים רבים סובלים מתגובה חיסונית נגד חלבון השומשום, הנפוץ מאוד בדיאטה המזרח-תיכונית, בעוד שאחרים רגישים לחלבון התירס או לחלבון השמרים. יש אנשים הרגישים לחלבון האורז עקב אכילה תכופה של מוצרי אורז, אולי דווקא בעקבות המודעות לרגישות לגלוטן אשר בעטיה שינו את התזונה היומית שלהם (למרבה האירוניה). גם החלבונים המורכבים שבעוף, בטונה או בבקר (וכדומה), עלולים לגרום לרגישות לאחר חשיפה מרובה ותכופה. לכן רצוי להתמקד בחלבונים הפשוטים יותר (ירקות, פירות, עלים, פרחים, שורשים, גבעולים, ופקעות), ולגוון את מזונותינו ככל האפשר תוך שימוש בסבב של המזונות החלבוניים המורכבים. בכל מקרה, כדאי מאוד לדעת בבירור לאילו סוגי חלבון אנו רגישים, שכן לעיתים יש צורך בהימנעות לכל החיים, וייתכן שלפחות אחד מהמזונות החלופיים גורם גם הוא לתגובה חיסונית. הגלוטן גורם לתגובות קשות במיוחד אצל 50% מהאוכלוסייה, ולכן אני רואה באופן קבוע שיפור משמעותי בבריאותם של אלה שהפסיקו לצרוך מוצרים ממשפחת החיטה לאחר שאובחנו באופן מובהק כרגישים לגלוטן, גם אם המשיכו לאכול מוצרים אחרים שאינם בהכרח טובים לבריאות האדם והסביבה.

הדרך המדויקת ביותר לדעת לאיזה מזון אנו רגישים באמת, היא בדיקת נוגדנים בצואה. נוגדנים אלה מייצגים את פעילות המערכת החיסונית במקום החשוב ביותר שבו המזונות פוגשים בה לראשונה – במעיים – ולכן שם יימצא ריכוז הנוגדנים הגבוה ביותר. למרבה הצער, הממסד הרפואי מתבסס כמעט באופן מוחלט על בדיקות דם לשם אבחון רגישות לגלוטן או לצליאק, אף שבדיקות דם אלה חושפות רק אחוז קטן מהאוכלוסייה הסובלת באמת מרגישות לגלוטן. בזכות בדיקת צואה פשוטה שאינה מצריכה יציאה מהבית (אלא רק "יציאה" בתוך הבית...), ביכולתנו לאבחן את מחצית האוכלוסייה הסובלת מרגישות זו (וכן את הסובלים מצליאק) אשר בדיקות הדם פספסו את רובה, והימנעות מוחלטת מגלוטן הכרחית עבורה. אלה הנמנים עם המחצית שנותרה, גם אם אינם רגישים היום, עלולים בחלקם לפתח רגישות בעתיד, ובכל מקרה רצוי שימעיטו בצריכת מוצרי החיטה בגלל השפעתם על המערכת החיסונית, רמת הסוכר בדם ותפקוד המוח (בהקשר לפפטידים דמויי האופיום מחלבון הגלוטן הנקראים גלוטאו-מורפינים), כפי שטוען בצדק ספר זה וכפי שמראה ניסיוני הקליני ב-24 השנים האחרונות.

לבדיקות האמינות בצואה ישנה חשיבות רבה, בגלל ההשפעות הגלובליות של התגובה החיסונית לגלוטן, תגובה המעלה את רמת הדלקתיות במוח, בעור, בדרכי הנשימה, במערכת העיכול ובבלוטות ההורמונליות. לדוגמה, אצל כ-50% ממחלות התריס האוטואימוניות (הנפוצות מאוד בחברה המערבית), הרגישות לגלוטן היא הגורם העיקרי לפגיעה בבלוטת התריס, מה שגורם להשמנה ולבעיות הורמונליות אחרות, לשינויים מזיקים ברמת השומנים בדם, ולאובדן יכולת ההתמודדות במצבי לחץ (סטרס). בדיקות הצואה קריטיות גם כתמיכה בהחלטה הרת הגורל, אם לאפשר למערכת החיסונית "לנוח" (לפחות באופן זמני) גם מהחשיפה למזונות אחרים אשר אליהם פיתחנו רגישות, כפי שקורה תכופות בעשורים האחרונים, מהסיבות החשובות הבאות:

הנטייה הגנטית לייצור נוגדנים כנגד גלוטן מעלה סטטיסטית את הסיכוי לרגישות בו-זמנית גם לחלבונים נפוצים אחרים, בייחוד לחלבונים מורכבים וזרים למערכת החיסונית שלנו (ביצים, חלב מבעלי חיים אחרים וכד') ולחלבונים שהשתנו בגלל הכלאה גנטית מרובה או הנדסה גנטית (סויה, תירס), אשר הם חלבונים אנטיגניים (גורמים ליצירת נוגדנים נגדם) מטבעם.

הרגישים לגלוטן סובלים כרונית מדלקתיות מיקרוסקופית עד חמורה בריריות מערכת העיכול, הגורמת למעי דליף, כל עוד הם נחשפים לגלוטן. מצב זה מעודד חדירת אנטיגנים (חלבונים לא-מעוכלים) מסוגים שונים למחזור הדם, והתוצאה היא תגובה חיסונית הולכת וגוברת כנגד חלבונים אלו. לכן לרגישים לגלוטן יש סיכוי גבוה מאוד להיהפך רגישים גם למזונות אחרים!

רוב המזונות המתועשים, המיוצרים עבור חולי הצליאק ועבור הרגישים לגלוטן החיטה, מכילים מרכיבים אנטיגניים וזולים (תירס או פרוקטוזת תירס וסויה לא אורגניים שהונדסו גנטית, ביצים מסחריות, מוצרי חלב, סוכר לבן, שמן זול ומעופש וכדומה), הפוגעים בהדרגה בבריאות מערכת העיכול, גורמים למעי דליף, ומעלים את הסיכון לפתח רגישויות חדשות נגד אנטיגנים נפוצים אלה. למרבה הצער, ילדים רבים הסובלים מאוד מצליאק ומרגישות לגלוטן, צורכים מוצרים קלוקלים אלה ומשתמשים רבות בתחליפים לגלוטן שהם בעצמם אנטיגניים (כמו גלוטן שיבולת השועל וגלוטן התירס). כאשר מצבם מחמיר שוב בהדרגה (לאחר השיפור המשמעותי הראשוני בזכות ההימנעות מגלוטן החיטה), הוריהם מאשימים את ה"גלוטן הסמוי" שהם כביכול אכלו. קל למכור להורים תמימים מוצרים לא בריאותיים רק בשל העובדה שהם "נטולי-גלוטן".

הורמונים, רעלים במזון ובמים (כלור, פלואור), שימוש נרחב באנטיביוטיקה בבני-אדם ובחקלאות, תרופות הפוגעות במערכת העיכול (ובחומציות הקיבה), חיסונים מרובים, ולאחרונה גם סביבה סטרילית, המונעת התפתחות תקינה של המערכת החיסונית אצל תינוקות וילדים – כולם תורמים לתגובת-יתר של מערכת חיסונית לא מאוזנת.
הסיבות לעיל ממחישות את הסיכונים לבריאותנו הנובעים מהרגלי התזונה האופייניים כיום ומהסביבה המודרנית.
התסמינים של רגישות מזון קלינית אמיתית (בדומה לרגישות לגלוטן החיטה) נפוצים מאוד ומופיעים בכל מערכות הגוף ואיבריו, ולכן מומלץ שלא לנחש. למשל, תגובה חיסונית נגד חלבון החלב עלולה לגרום לפגיעה בלבלב ולסוכרת. רגישות לחלבון השמרים מצביעה על סיכון רב למחלת הקרוהן או על התחלתה. רגישות למשפחת הסולאניים (כגון תפוחי אדמה) עלולה לגרום לדלקת מפרקים, ועוד...

המטרה היא להגשים את הפוטנציאל הבריאותי החבוי בכל אחד מאיתנו לא רק בשנה-שנתיים הקרובות, אלא לטווח הארוך. לשם כך אנו חייבים להימנע מכל המזונות שאליהם אנו רגישים במיוחד, וכן למנוע התפתחות של רגישויות חדשות. יש להתמיד ולהתמקד באכילת מזון מגוון ואיכותי מהצומח – שהחלבונים בו פשוטים והוא עשיר באנטי-אוקסידנטים, בפיטו-נוטריאנטים ובסיבים תזונתיים. ספר זה מעלה את המודעות לבעייתיות החיטה המודרנית וחושף בפנינו אשנב חדש לשיפור הבריאות. רבים ממטופליי, שהיו רגישים לגלוטן אך לא היו מודעים לכך, זכו לשיפור מרשים ומיידי בבריאותם כאשר החליטו להימנע ממוצרי החיטה – וזאת ללא קשר לסוג התזונה שבה בחרו – אך לאחר כמה שנים גילו בעיות רפואיות חדשות שהצטברו 

בהדרגה, בגלל הבחירה באיכות מזון ירודה או בגלל רגישויות מזון ישנות או חדשות שהתעלמו מהן. אם נבחר נכונה, נמצה את הפוטנציאל הטמון בנו ונזכה לחיוניות ארוכת-ימים!

ד"ר עדיאל תל-אורן (MD, DC, LN, CCN, DABFM) 
מייסד עמותת מרפ"י – המרכז לרפואה פונקציונאלית בישראל
רופא, תזונאי קליני מוסמך, ומרצה בינלאומי לרפואה פונקציונאלית, תזונתית, וסביבתית.
 

מידע נוסף