צומות - מומלץ או לא?

האם יתכן, מבחינה פיזיולוגית, תהליך טיהור רעלים במהלך צום?

בטבע, באזור המחיה הטבעי שבו התפתחנו כבני אדם, שהוא עשיר מאוד במזונות מגוונים לאורך 365 ימים בשנה, אף חיה אינה בוחרת לצום באופן מחושב מראש (כאשר התיאבון שלה הוא נורמאלי), וכל דמויי האדם הקרובים להומו-ספיאנס תמיד מלקטים מזון טבעי וטרי במשך היום. על סמך מחקרים מדעיים וביוכימיה בסיסית וביוכימיה-פיזיולוגיה בסיסית של תפקוד הכבד, ידוע כיום כי על מנת לטהר רעלים ביעילות, הכרחי לצרוך נוטריאנטים (חומרים מזינים) רבים וגם קלוריות רבות (דטוקסיפיקציה היא תהליך שצורך הרבה אנרגיה). ללא אספקת אנרגיה מתמשכת וללא ויטמינים, מינרלים, חומצות אמינו, חומצות שומן, ופיטונוטריאנטים (חומרים מזינים מהצומח) מגוונים, כל תהליך הטיהור נפסק, והכבד אינו מסוגל לעבד ולנטרל מולקולות רעילות נוספות, בין אם מדובר ברעלים מהסביבה, רעלים ממערכת העיכול, רעלים הורמונאליים שהם תוצרת נורמאלית יום יומית של הגוף, או רעלים שהשתחררו מהרקמות לאחר שהצטברו בהן שנים רבות.

אם מטרתנו היא טיהור רעלים או שיפור של מחלות סימפטומטיות, הצום עשוי לספק יתרונות סימפטומטיים מסוימים באופן זמני, עד שהאנרגיה לא תהיה זמינה מספיק והנוטריאנטים יהיו חסרים.

 

יתרונות וחסרונות הצום

1. בזכות הצום, אנו מפסיקים לצרוך מזונות אלרגניים, מזונות הגורמים לדלקת, מזונות שיש בהם רעלים ומזונות עתירי חלבון. כשאנו מפסיקים לאכול מזונות אלו אנו מרגישים יותר טוב באופן מיידי מכיוון שהדלקתיות, הרעילות והחומציות הנלוות להם פוחתות. ניתן להשיג יתרון זה גם ללא צום, באמצעות צריכת מזון פשוט, צמחי, מלא (לא מעובד), טבעי, נקי מרעלים ודל חלבון - למשך מספר חודשים, וכן על ידי הימנעות ממזונות אלרגניים (הנפוצים שבהם: מוצרי חלב, ביצים, גלוטן, סויה, תירס, בוטנים, שוקולד. ניתן לאתר אותם על ידי דיאטת אלימינציה או ע"י בדיקת אנטיגנטים בצואה).
 

2. הפחתה ברמת הסטרס (יתרון זמני זה נובע מהעובדה שצומות ארוכי טווח קשורים למנוחה מלאה במיטה, בגלל חוסר היכולת לבצע עבודה או להתמודד עם מטלות החיים). במקום זאת, ניתן ללכת למפלט (retreat) או להחליט לנוח בבית לתקופה מסויימת, וכך להשיג את אותו יתרון גם ללא צום.
 

3. ירידה במשקל היא יתרון, אך היא גורמת לרעלים המאוכסנים בשומן להשתחרר, להתפזר בגוף ולהצטבר באיברים חיוניים כמו המוח, מאחר שלאיברים המבצעים את הדטוקסיפיקציה (טיהור רעלים) חסר אנרגיה ונוטריאנטים (חומרים מזינים) הדרושים כדי לטפל ברעלים אלה (וכך נוצר סיכון ארוך טווח לדמנציה ולהפרעות ניוון עצבי אחרות.) בנוסף, יש אובדן של שרירים ושל צפיפות העצם, נזק בכבד (בגלל עומס הרעלים) והחמרה של כבד שומני. ניתן להשיג את היתרון של ירידה במשקל גם באכילה בריאה ומאוזנת לטווח ארוך.
 

שלושת היתרונות האלה, שכאמור אפשר היה להשיגם ע"י תזונה בריאה ואנטי-דלקתית והימנעות מרעלים, יכולים ודאי להיות הסיבות ל"הצלחה" שמדווחים עליה אלה המתפרנסים מ"השגחה על צומות" - אבל אין מחקרים התומכים סטטיסטית בטענותיהם, במיוחד לגבי הטווח הארוך: האם אנו יודעים כמה מהצומות של 2-4 שבועות הסתיימו בירידה קבועה באיי-קיו (ובאלצהיימר, דמנציה סנילית וכו') בגלל רעלים שחדרו למוח? כמה אנשים נותרו עם חילוף חומרים איטי לאורך זמן (ועייפות כרונית) - כשאינם מסוגלים לשחזר את רמת האנרגיה שהייתה להם קודם? כמה אנשים חזרו לסבול ממחלותיהם הכרוניות למרות היתרונות הזמניים? מי מייצג אנשים אלה בסטטיסטיקה של הדיווחים על הצלחת הצום? כמובן, טענות ה"הצלחה" יתמקדו בתוצאות ה"חיוביות" ויתעלמו מהשליליות. והתוצאות ה"חיוביות" יכולות בנקל להתמקד ביתרונות קצרי הטווח, תוך התעלמות מהתוצאות השליליות ארוכות הטווח, שהקשר ביניהן לבין הצום מתטשטש במשך הזמן. יש גם תוצאות שליליות מיידיות כמו אובדן אלקטרוליטים חיוניים כמו אשלגן, מצב שעלול להביא להתקף לב, כפי שכבר ראיתי אצל פציינטים שלי שעברו צומות ארוכים והתאשפזו בחדר מיון במצב חירום.

 

 

מהו מקור הצום כדרך ״ריפוי״?

חשוב להבהיר שהרעיון לצום על מנת להבריא בא במקור מתנועת ההיגיינה הטבעית, שיצרה מוסכמות שרירותיות לפני למעלה ממאה שנה. הכוונה הייתה טובה, לחזור לטבע, אבל הידע על הטבע היה יותר מוגבל, והסביבה הייתה פחות רעילה מאשר היום וגם המזון לא היה כל כך מתועש וריק מתוכן תזונתי. ייתכן שבאותם תנאים, ההצלחות היו גדולות יותר משיהיו היום, למרות שאיש לא חקר אפשרות זאת באופן סטטיסטי ואותם רופאים שהשגיחו על צומות ודיווחו עליהם לא עבדו בשיטה סטטיסטית טהורה, מה גם שהטבע האנושי גורם למטפלים להדגיש את הצלחותיהם (ולשכוח את הכישלונות). אסור לשכוח שרוב המטופלים בצום עליהם דיווחו הגורואים של ההיגיינה הטבעית אובחנו כלוקים במחלות קשות מאוד, כמו סרטן. גם אם במקרים בודדים נצלו חייהם, לכאורה כתוצאה מהצום, אין לדעת אם הם היו ניצולים משינוי התזונה בלבד, ללא צום, כפי שראינו במקרים רבים אחרים (וזה בהנחה שהאבחון הראשוני היה נכון, מה שאין לקחת כמובן מאליו, במיוחד באותה תקופה). בכל מקרה, הצומות של אנשים הסובלים ממחלות קשות במיוחד אינם מייצגים את הצומות של אנשים בריאים יחסית (או חולים במחלות קלות בלבד) המנסים לשפר את בריאותם ע"י צום קצר או ארוך. סביר שמחלות קשות יגיבו יותר טוב לטיפולים קשים וקיצוניים, כשהמחלה מצדיקה את הסיכון. מכיוון שהצום אינו טיפול טבעי מתון, אינני ממליץ עליו לגבי אנשים בריאים יחסית.

 

היזהרו מדוגמות

מכיוון שאין מחקרים שמשווים צומות ארוכים עם צריכה לאורך זמן של תזונה בריאה, היפואלרגנית, דלת חלבון, אורגנית (או אפילו רק צריכה של שייקים ירוקים ומתובלים לזמן מה!), יש להיזהר מחשיבה "הוליסטית" דוגמטית שנובעת מהסתמכות על דעותיו של מומחה במקום על מדעי הטבע. הסתכלו על הטבע כדי לקבל את התשובות, לא על טענותיו של אדם אחד. צומות ארוכים הם רעיונות שנטבעו ע"י בני אדם, ויש דרכים יותר טבעיות, עדינות, בריאות, ומהירות כדי לנקות רעלים - תוך תמיכה בפיזיולוגיה של הגוף בכלל והכבד בפרט, במקום לגרום לשוק פיזיולוגי. מחקרים כבר אישרו דרכים טבעיות אלה. למה להאריך בצומות אם יש גישות אחרות שהם בעלות יתרונות רבים יותר והן בהחלט בעלות פחות סיכונים?

אם יש למישהו סרטן מתקדם (או מצב אחר שהוא חסר תקווה) והוא רוצה לנסות צום ארוך טווח תחת פיקוח - אני לא אתנגד לכך (זה יכול להועיל!), אבל יותר מדי אנשים שאינם במצב נואש בוחרים בדרך הזאת אפילו ללא פיקוח, בהתבסס על הטענות הדוגמטיות של מנהיגי ההיגיינה הטבעית וחסידיהם שאימצו את התורה הזאת כדת, לטוב ולרע - כפי שראיתי עם כמה פציינטים שלי שניסו זאת וחזרו אלי מאוחר יותר עם תלונות דומות או חדשות ועם המצבים שפורטו לעיל - איש לא יאמץ אותם כמקרי הצלחה!

אם הם נעזרו ע"י הצום זה היה כנראה בגלל הסיבות שפורטו לעיל, או מפני שהם באמת "הרעיבו את הסרטן" או "הסירו את הרקמה החולה" (איש לא יודע בביטחון, זוהי יותר "מסורת דתית" מאשר מדע). אני תמיד שמח בשביל הניצולים ומוחא להם כף על הצלחתם, בלי קשר לסיבה האמיתית לה. אבל אלה הם מקרים נדירים, והם לא מייצגים את הצומות הקצרים יותר שכה הרבה שוחרי בריאות מודרניים מנסים אותם.

זוהי אולי הפחותה בין שתי רעות - "הם שרדו הלא כן?" - אבל לגבי רוב האנשים (שאינם חולים מאוד) שמתרשמים מההישרדות של "מקרים סופניים" - הסיכונים אינם מצדיקים את התהליך למרות היתרונות הניכרים לעין. מי שמודע לאפקט השלילי לא ירצה לצום צום ארוך (מעל 2 שבועות), אלא אם כן הוא במצב נואש ומוכן לגרום לנזק מטבולי ולהרעלת איברים חשובים, כמו המוח. בטבע, החיות לעולם אינן בוחרות לצום הרבה ימים כאשר המזון הטבעי להם נמצא בשפע, ואלם אם הן היו בוחרות בצום הן לא היו סובלות מהרעלה זו, מכיוון שאצלן אין הצטברות רעלים כמו אצל אנשי החברה המודרנית החיים בסביבה מזוהמת.

 

לסיכום, קיימים שני סוגים של צומות שעזרו לכאורה

1. צומות שהביאו לשיפור מיידי בסימפטומים אצל אנשים שחיפשו שיפור בריאות כללי (לא לגבי מצבים קשים של סיכון חיים) - כאשר שיפור סימפטומטי זה איננו מהווה התקדמות אמיתית לבריאות ארוכת טווח אלא תגובה מיידית ל-4 הסיבות הבאות:
א. אין צריכה של מזון מעורר דלקת.
ב. אין צריכה של מזונות אלרגניים.
ג. אין צריכה של חלבונים, שיוצרים רעילות וחומציות ברקמות.
ד. אין צריכת רעלים שנמצאים לרוב בתזונה המודרנית ובמזון המעובד והמתועש.
ארבעת יתרונות אלה ניתנים להשגה גם ללא צום, כלומר ע"י צריכת תזונה טבעונית נטולת דברי חלב, גלוטן, סויה, תירס, בטנים או דיאטה טבעונית קפדנית או דיאטה מקרוביוטית קפדנית.
 

2. הסוג השני של "צומות מוצלחים": במקרים (די נדירים), אנשים שהיו במצבים קשים או מסכני חיים הצליחו להשתפר משמעותית בעזרת צום. הם לא מייצגים את רוב הפציינטים, מכיוון שרובם לא שרדו (כך שלא ניתן להישען על המספרים לצורך סטטיסטיקה). גם במקרים אלה, חלק מההצלחה מיוחס לארבע הסיבות לעיל, ויתכן מאוד שהם היו זוכים להצלחה זו גם על ידי תזונה טבעונית נקייה וקפדנית, כפי שתועד בספרים רבים.

 

מהם הסיכונים שבצומות ארוכי טווח?

צומות גורמים לסיכונים ארוכי טווח של דמנציה והפרעות נוירו-דגנרטיביות אחרות, מצבים שנצפו אצל אפילו אצל גורואים מובילים מתחום ההיגיינה הטבעית, שצמו הרבה והנהיגו הרבה צומות. בנוסף, בכל אחד מהצומות ארוכי הטווח נראה שנוצר נזק משמעותי (על פי רוב בלתי הפיך) לחילוף החומרים ולהפקת האנרגיה, וכן נזק לאיברים חיוניים - בגלל הפיזור מחדש של רעלים, הנובע ממחסור בנוטריאנטים שהכבד זקוק להם על מנת לטהר ולעבד את שטף הרעלים המשתחררים מהרקמות.

האוכלוסייה שוחרת הבריאות חייבת להיות מודעת לסיכונים אלו, המבוססים על מדעי הביוכימיה והפיזיולוגיה של טיהור רעלים, מכיוון שבמציאות הרפואית והכלכלית של ימינו, רוב רובם של האנשים שהחליטו לצום - יעשו זאת ללא פיקוח ויפגעו בבריאותם, כפי שראיתי אצל פציינטים רבים שצמו בעבר, על סמך היסטוריה רפואית ובדיקות מעבדה. במקרים רבים, גם מטפלים שאנשים שכרו את שירותיהם להשגיח על צומות, אינם מודעים למדע הקשור לטיהור רעלים ולסכנות הכרוכות בכך. אם הם יכולים להתערב במצב של סכנת חיים בגלל הצום שנעשה תחת פיקוחם, הם עדיין אינם לא יכולים לזהות ולמנוע בעיות בריאות כרוניות שמתהוות בזמן הצום ובעקבותיו, כגון כבד שומני, בעיות בספיגת שומנים, מחסור בנוטריאנטים מומסי שומן, ופגיעה בחילוף החומרים ותפוקת האנרגיה של התאים.